מה הייתה התוכחה של יוסף?
הרב דב קדרון
חגיגה ד ע"ב
רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי: ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו. ומה תוכחה של בשר ודם - כך, תוכחה של הקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה!
הקשה הנצי"ב (בפירוש העמק דבר, מובא בלקט ביאורי אגדות): איזו תוכחה יש כאן? וכי השאלה שלכאורה נשמעת תמימה: "העוד אבי חי", היא תוכחה? מלבד זאת קשה: מדוע שאל יוסף את השאלה הזו, וכי הוא לא ידע מתוך דבריהם שאביו חי?, ובנוסף לכך: "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו", מה היו צריכים לענות לו אילו לא נבהלו?
וביאר שחז"ל הבינו פשט הפסוק, שהוא כמתמיה: האם באמת עוד אבי חי ולא מת מדאגתו עלי, בהיותו יודע שהיה אהוב אצלו מכל בניו. ותמיה זו היא תוכחה לאחיו, שאפילו אם לפי מחשבתם דנו את יוסף בצדק והיה צריך להימכר לעבד, מכל מקום היה להם לחמול ולחוש על אביהם, שהרי ידעו כי אהבתו עזה אליו. ועל זה כתוב: "ולא יכלו אחיו לענות אותו", מפני הפחד והבושה. ולולי זה היו עונים אותו שבוודאי כולם אהובים וגם בנימין קיים, ואם כן לא הגיע צער אביהם עד כדי כך שלא יחיה מפני זה. אבל לא יכלו לעמוד בתוכחתו מפני הבהלה.
ועל זה אומר רבי אלעזר בגמרא שכל שכן תוכחה של הקב"ה, שיודע תשובותיו של אדם שאינן באמת כל כך, על אחת כמה וכמה.
