מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

מי ישלם את הקנס עבור הוספת נוסעים במונית?

הרב צבי שפיץ

חגיגה ד ע"א

שאלה:

משפחה שמתגוררת במרכז הארץ, רגילה שבכל חול המועד הם נוסעים בתחבורה הציבורית לכותל המערבי, כזכר לעליה לרגל שהייתה בבית המקדש. שנה אחת בגלל מחסור באוטובוסים, הם הזמינו נהג מונית שייקח אותם באופן פרטי. אולם מכיוון שמשפחתם מונה שש נפשות ויש בה שני נוסעים מעבר למותר, לפיכך סירב הנהג לקחתם, עד שאבי המשפחה התחייב לשלם לו סכום הגבוה בהרבה עבור הנסיעה. וכן שאם ייעצר בדרך וייקנס בגלל הנוסעים הנוספים, הוא ישלם לו את הקנס. ואכן עם התחייבות זו הסכים הנהג לנסוע עמם לירושלים.
בדרך נסע הנהג במהירות של עשרים קמ"ש מעבר למותר, ולרוע מזלו שוטר שהתחבא בצידי הכביש עצר אותו וחייב אותו בקנס עבור נסיעתו המהירה. וכשהתבונן השוטר בתוך המכונית וראה שיושבים שם שני נוסעים מעבר למותר, קנס אותו באלף ₪ נוספים.
כעת תובע נהג המונית מאבי המשפחה שישלם לו את אלף השקלים שהתחייב לו אם ייקנס בגלל הנוסעים הנוספים. אולם הנוסע טוען – שהוא פטור מלשלם את הקנס. מכיוון שהנהג אשם בקנס, מאחר ובנסיעתו המהירה מעבר לחוק, גרם שהשוטר יעצור אותו, וכתוצאה מכך נודע לו מהנוסעים הנוספים. ואם היה נוהג במהירות המותרת – לא היו עוצרים אותו. מה הדין?

תשובה:

א. למרות שהנהג פשע בנסיעתו המהירה, בכל זאת חייב הנוסע לשלם לו את הקנס עבור תוספת הנוסעים כפי שהתחייב לו מראש. (1)

ב. נהג שלקח מדעתו יותר נוסעים מעבר למותר או שלא הקפיד שהנוסעים יחגרו חגורת בטיחות כנדרש, והנוסעים לא התחייבו לו מראש לשלם את הקנסות, ולבסוף נתפס ע"י שוטר למרות שנהג במהירות המותרת, ונקנס רק מחמת תוספת הנוסעים – מעיקר הדין הנוסעים פטורים מלשלם לו את הקנס.

וכן אם השוטר קנס את הנוסעים – הנהג פטור מלשלם להם מה שנקנסו, למרות שבגלל נסיעתו עמם בכביש הם נקנסו. (2)
 

(1) מבואר בגמ' חגיגה (ד.) שישנו חיוב מדין חינוך על ההורים בזמן שביהמ"ק קיים, להביא עמם את ילדיהם הקטנים כשעולים לרגל. ולכן זכר לכך ישנן משפחות רבות שנוהגות כך גם בזמן הזה.
והנה בנידון השאלה, לכאורה יש להצדיק את טענת הנוסע ע"פ הגמ' בב"מ (סוף צג:, צד.) לגבי רועה צאן בשכר שפגש בגנב מפורסם, ביזה אותו, והתגרה עמו, ואמר לו – שיש להם בהמות רבות במקום מסוים ויש שם שומרים עם כלי נשק רבים, ואם ינסה לגנוב – הם יהרגו אותו. ומחמת ההתגרות עמו, החליט הגנב לנסות את מזלו ולגנוב משם, והצליח במלאכת הגניבה. ואמר רבא, שהשומר שכר חייב לשלם עבור הגניבה. אע"פ שבהתגרותו עם הגנב התכוון השומר לטובה, כדי לאיים עליו שלא ינסה לגנוב מהם. אולם מאחר ובגלל שהתגרה עם הגנב וגידף אותו, בכך הוא דחף את הגנב לנסות את מזלו ולנקום על בזיון כבודו, לכן נחשב, כאילו השומר הוליך את בהמותיו למקום שנמצאים שם חיות טורפות, לפיכך חייב לשלם. וכך גם נפסק להלכה בשו"ע חו"מ (סי' שג, ז) וע"ש גם בקצות (ס"ק ב), ובנתיבות בביאורים (ס"ק ז).
לאור האמור היה מקום לומר, שגם בנידון השאלה דנן, מכיוון שהנהג נסע במהירות מעבר למותר, נחשב בכך שגירה את השוטר לעוצרו, ולכן רק הוא ישלם את הקנס שקיבל עבור הנוסעים הנוספים, כי על מציאות כזאת לא התחייב אבי המשפחה לשלם לו את הקנס.
סיבת חיוב אבי המשפחה לשלם את הקנס
אמנם לענ"ד המקרים חלוקים במהותם. מאחר ובנידון הגמ', שם הרועה דיבר בגאווה ובוז עם הגנב, ומחמת זה החליט הגנב לנקום על כבודו שהושפל כמבואר שם ברש"י בד"ה הרי הוליכן וז"ל: שהזכיר לו [הרועה] המקום שהבהמות שם – והשיאו לבוא על ידי שגידפו עכ"ל. משא"כ בנידון דנן ישנם אלפי נהגים שנוסעים מידי יום בכבישים במהירות מעבר למותר, ורובם המוחלט לא נעצרים ע"י השוטרים ולכל היותר הם מצולמים ע"י מצלמות מהירות המוצבות בכביש.
נמצא שאע"פ שאסור היה לנהג לנהוג במהירות כזאת, אולם אין נהיגתו נחשבת שעשה מעשה לגרות את השוטר שלא ראה, ולא חשד שמתחבא בצידי הכביש. לפיכך הנהג בנידון דנן אינו בגדר שאמר רש"י – שהשיאו לבוא ע"י שגידפו. ולפיכך אין הנהג נחשב ששינה את המציאות ממה שסוכם עליה מראש, ולכן חייב אבי המשפחה לשלם את הקנס עבור הוספת הנוסעים כפי שהתחייב לנהג.
אמנם אם הנהג ראה את השוטר ולמרות זאת נסע במהירות מופרזת וחשב שלא יתפסו אותו. או שנסע במהירות בצורה שמתגרה בשוטר, במקרה זה נחשבת נסיעתו המהירה כעין הרועה שגירה את הגנב בנידון הגמ' בב"מ. ולמרות שלא דיבר בפועל עם השוטר, אולם הנהיגה המהירה לידו בכוונה – כמוה כהתגרות בדיבור. ובמקרה כזה מסתבר שאבי המשפחה פטור מהתחייבותו, כי על דעת מציאות כזאת לא התחייב.
(2) הכלל בנידון דנן הוא, שלמעשה יש כאן גורם שלישי שהוא זה שמחייב את הקנס שישלמו לו. ולכן מי שנקנס – מחויב לשלם את הקנס. אלא אח"כ רוצה הנקנס לחייב את הגורם שישלם לו את נזקו, לפיכך אם הנהג נקנס בגלל שנסע עם נוסעים שאינם חגורים או עם נוסעים מעבר למותר, במקרה זה טוענים לו הנוסעים – אתה הזקת לעצמך כשלקחת אותנו במכוניתך לאמצע הכביש. כי כל זמן שהמכונית חנתה במקומה – לא היית נקנס על עבירות אלו. נמצא שמעשינו לא גרמו לקנס, אלא רק מעשיך שלקחת אותנו מהחניה לאמצע הכביש. ולכן במעשיך – הזקת לעצמך, לפיכך אין לנו כל מחויבות לקנס שקיבלת.
אולם אם קנסו את הנוסעים, וכעת הם תובעים מהנהג שישלם להם בגלל שמחמת נסיעתו הם נקנסו, במקרה זה טוען להם הנהג, הרי הסכמתם שאקח אתכם במכוניתי לכביש, דבר שיכול לגרום לכם שתקנסו. לכן נחשב הדבר כאילו אמרתם לי – קרע את כסותי. דהיינו נתתם לי מלכתחילה רשות לגרום לכם נזק, וממילא אני נחשב כמזיק ברשות שאין עלי "שם מזיק", ולכן אין לי כל מחויבות לנזק שנגרם לכם מחמתי, כמבואר בקצות (סי' רמו, ס"ק א) וע"ש.