היתר נדרים פורחין באויר ואין להן על מה שיסמוכו / חגיגה י ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
המשנה בסוגייתנו מציינת את העדר המקור להלכות נדרים – למעשה היא מציינת שהיתר נדרים דינו כדין דבר הפורח באוויר, דבר שאין לו על מה שיסמוך; או במילים אחרות, דבר אשר אין לו מקור בתורה שבכתב. בגמרא מובאים לימודים שונים בניסיון למצוא מקור להיתר נדרים, כל הלימודים נדחים מלבד לימודו של שמואל:
אמר רב יהודה אמר שמואל: אי הואי התם – אמרי להו: דידי עדיפא מדידכו, שנאמר "לא יחל דברו" (במדבר ל, ג). הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלין לו.
היתר הנדרים מתבצע בשתי דרכים – על ידי פתח או על ידי חרטה; במסכת נדרים (דף כא ע"ב) אנו למדים בשמו של רב אסי שאדם הרוצה להתיר את הנדר שלו, לא מספיק שיתחרט על הנדר בלבד, עליו למצוא פגם מסוים בתהליך של הדרת הנדר (כלומר - קבלת נדר או פעולת נדירת הנדר).בנוסף, מובאות שם דעות הסוברות שניתן להתיר נדר גם על ידי חרטה.
הראשונים נחלקו האם מדובר בשני אופני היתר שונים, או שמדובר באותו האירוע. ברמה המעשית, ההבדל בין פתח לחרטה הוא: פתח הינו נתון שלא היה ידוע לנודר בעת הנדר, ואילו היה יודע אותו לא היה נודר; בעוד משמעה של חרטה הוא שאף על פי שכל הנתונים היו ידועים לנודר כבר בעת הנדר, מכל מקום הוא שינה את דעתו לגבי המשתמע מהם.
באופן פשוט, נראה שיש כאן שני סוגי היתר. ההיתר של פתח מבוסס על ראיית הנדר כנדר בטעות, ואילו ההיתר של חרטה בנוי על יסוד אחר - הבנה כי חרטת הנודר נדרשת רק כמה שמאפשר לחכם להפקיע את הנדר. החכם אינו יכול להפקיע את הנדר כל עוד הנודר עצמו מעוניין בו, אך אם הנודר מודה באי ההצלחה של הנדר, יכול החכם להתירו. רבי שלמה בן אדרת מביא בדבריו דעה של מי שאומר שיש לחלק בין חרטה לבין פתח. במקרה של פתח, אין צורך בחכם משום שהנדר מוגדר כנדר טעות ובטל. הצורך בחכם הוא דווקא במקרה של חרטה. הדעה המאפשרת לבטל נדר על ידי חטרה סוברת כי התורה הקנתה לחכם את הכוח למחול על הנדר, אלא שהוא צריך הסכמה של הנודר לצורך כך. מסתבר לומר שזהותו של החכם הרשאי להתיר נדרים תלויה בהבנת תפקידו כמי שיש בידו שליטה - כחלק מסמכותו, בתנאי שהנודר מתחרט על הנדר.
רבי שלמה בן אדרת חלק על הדעה שהביא בפירושו, לדעתו, בחרטה אין צורך בחכם, ובפתח יש צורך בחכם (הפוך מהדעה שהביא). נראה לומר כי לדעתו החרטה היא המתיר בפני עצמו.
הלימודים מהם מנסים ללמוד בסוגייתנו את היתר נדרים, עשויים להסביר את הצורך בחכם:
לדעת רבי אליעזר מתבסס היתר נדרים על היכולת לחזור ולפרש את הדרת הנדר מחדש – פירוש הנדר מחדש מגלה שמי שנדר אותו אדם היה למעשה טעות וממילא הוא מותר. לעומתו, רבי יהושע לא מדבר על פירוש מחדש של הנדר, אלא על טענה שבהדרת הנדר לא היה שיקול דעת מספיק, ולכן מדובר בהדרת נדר של טעות. רבי יצחק אומר שהנדר קיים רק כל עוד האדם אכן מעוניין בו, לבו עדיין נודבו. החרטה אינה מהווה היתר של הנדר, אלא פשוט מפסיקה את קיומו באופן גומה לרבי יצחק כותב חנניה בן אחי רבי יהושע. לדבריו, השבועה או הנדר, צריכים שהאדם יקיים אותם, על מנת שאכן יחייבו. יתכן לומר שהיסוד לפירושו של רבי שלמה בן אדרת, שלדעתו מי שמתחרט אינו צריך היתר על ידי חכם. אי הרצון בנדר, הוא שמבטל את הנדר.
