כוחה של מילה / רפי זברגר

מועד קטן כב ע''א
 

הקדמה

למדנו בדף הקודם את הברייתא העוסקת באבל שהצטרף לבני משפחתו במשך ימי השבעה:
תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב - מונה עמהן, בא ממקום רחוק - מונה לעצמו. מכאן ואילך, אפילו בא ממקום קרוב - מונה לעצמו.
אם האבל מגיע ממקום קרוב (מרחק יום הליכה, ארבעים מילין) לבני משפחתו היושבים שבעה בשלושה ימים הראשונים לשבעה הרי הוא מצטרף עמהם ולא צריך להשלים ימי אבלות. אבל אם מגיע ממקום רחוק, או שמגיע ממקום קרוב לאחר שלושה ימים, הוא צריך לשבת שבעה ימים מיום ששמע על הפטירה.
רבי שמעון אומר: אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב - מונה עמהן.
רבי שמעון חולק וסובר כי אדם המגיע ממקום קרוב, בתוך השבעה, בכל מקרה מצטרף עם משפחתו ולא צריך למנות שבעה לעצמו, גם אם הוא מגיע ביום האחרון של השבעה.
 

הנושא

גמירי חבריה דרבי אבא בר חייא מרבי אבא, ומנו - רבי זירא, ואמרי לה: חבריה דרבי זירא מרבי זירא, ומנו - רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות, והלכה כרבי שמעון באבל.
למדו חכמים משמו של רבי יוחנן שהוא פסק הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בדין אחד מדיני הטריפות, וכמו כן, הלכה כרבי שמעון בדין אחד מדיני אבלות.
לא ברור לגמרא מי החכם שאמר פסיקה זו ולמי אמרה. או רבי זירא שהיה חבר של רבי אבא למד מרבי אבא, או רבי אבא שהיה חבר של רבי זירא למד מרבי זירא.
עתה הגמרא תסביר באיזה דין הלכה כרבן שמעון באבלות, ובאיזה דין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפה.
כרבי שמעון באבל - הא דאמרן.
באבלות מדובר על הדין של הברייתא המתוארת בהקדמה: אבל המגיע ממקום קרוב, מצטרף לבני משפחתו בספירת ימי האבלות, למרות שהגיע רק ביום האחרון לשבעה.
כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות - דתניא: בני מעים שניקבו וליחה סותמתן-כשרה, דברי רבן שמעון בן גמליאל.
אם יש נקב במעיים, ולכאורה הבהמה צריכה להיות טריפה, אך אם יש ליחה הסותמת נקב זה – הבהמה כשרה.
מאי ליחה? אמר רב כהנא: שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא.
רב כהנא מסביר כי מדובר בליחה הדבוקה היטב לדפנות המעיים, וניתן להוציאה בקושי רב, רק בעזרת סכין.
אמר מאן דהוא: איזכי ואסיק ואגמרא לשמעתא מפומיה דמריה. כי סליק אשכחיה לרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, אמר ליה: אמר מר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות?
אמר אחד התלמידים (אולי רבי זירא או רבי אבא) שהיה מאוד מאוד מעוניין לשמוע את ההלכה הזאת ממקור ראשון של מי שאמרה (כנראה ש"לא הסתדר לו" שזאת ההלכה). וכשהגיע אותו תלמיד לארץ ישראל פגש את רבי אבא ושאלו (לפי הגרסה הראשונה שבעל המימרה היה רבי אבא) האם באמת אמר שהלכה כרבי שמעון בן גמליאל בדין הטריפה?
אמר ליה: אנא אין הלכה אמרי.
ענה לו רבי אבא, בדיוק ההיפך – הוא אמר שאין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
כרבי שמעון באבל מאי?
לאחר שהתערערה כל תוקפה של המימרה ששמע, שאל אותו תלמיד את רבי אבא למהימנות ההלכה השניה. האם באמת אמרת שהלכה כרבי שמעון באבל (לגבי הדין שהוסבר לעיל, ותואר בהקדמה)?
אמר ליה: פלוגתא נינהו. דאיתמר, רב חסדא אמר: הלכה, וכן אמר רבי יוחנן: הלכה, רב נחמן אמר: אין הלכה,
ענה לו כי גם מימרה זו איננה מוסכמת לכל הדעות. רב חסדא ורבי יוחנן אמנם אמרו שהלכה כרבי שמעון, אך רב נחמן אמר כי אין הלכה כרבי שמעון.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות. והלכה כרבי שמעון באבל. דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
הגמרא מכריעה בשתי הסוגיות הנ''ל: אין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל בדין טריפה (מעיים שנקבו, על אף שנסתמו על ידי ליחה מטריפים את הבהמה), ולגבי אבלות אמנם פוסקים כרבי שמעון לאור כלל של שמואל, אשר למדנו כבר מספר פעמים, כי הלכה בדיני אבלות כדעה המקילה, למרות שהיא חולקת על רבים.
 

מהו המסר

נלמד מסיפור מעניין זה שני מסרים:
• כמיהה של אותו תלמיד לשמוע את בעל המימרה עצמו, ולא להסתפק בשמועה, מלמדת אותנו עד כמה יש לשאוף להגיע אל האמת. התלמיד שמע, ואולי גם לא נראה לו כל כך ההלכה, והוא לא שקט ולא נח עד אשר הגיע לארץ ישראל ושמע את הדברים מפי אומרם. לימוד יפה, המלמדנו כמה צריכים לרצות ולהשתדל לדעת ולהבין את האמת בכל סוגיה.
• מילה אחת קטנה שלא נשמעה טוב, הפכה את ההלכה על פיה. לא שמעו את המילה ''אין'' ולכן קבעו כי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, כאשר הפסק היה כי אין הלכה כמוהו. למדנו מהי "כוחה של מילה".
מכאן נלמד מסר למדברים ומסר לשומעים. אדם האומר משהו, כדאי שיאמר זאת בשפה ברורה ובקול רם, כך שהשומע יוכל לשמוע היטב ולהבין. רגישות זו בעצם חשה את האדם מולו, ומבינה כי אין העיקר לומר את הדברים, אלא לדעת כי אמנם הדברים נקלטו היטב.
ומנגד, אם השומע לא ממש שמע טוב, שומה עליו לבקש לחזור על הדברים, עד אשר ידע בבירור מהי השמועה אותה הוא שמע. לא להתבייש, אפילו אם פעם, פעמיים או שלוש לא שמע כדבעי, לחזור ולבקש להשמיע את הדברים עד אשר ישמע היטב ויקלוט את הנאמר. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]