מה הקשר בין אבל לכפרה?

הרב דב קדרון

מועד קטן טו ע"א

בזמן התלמוד נהגו להפוך את כל המיטות שהיו בבית בזמן שבעת ימי האבלות:

אבל חייב בכפיית המטה, דתני בר קפרא: דמות דיוקני נתתי בהן, ובעונותיהם הפכתיה - כפו מטותיהן עליה.

הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (דברי הגות והערכה, מובא בלקט ביאורי אגדות) כתב שמכאן משמע שעניין האבלות הוא בעצם עניין התשובה, כי המוות בא לעולם כתוצאה מחטא, וכל פעם כאשר אדם נפטר זהו סימן שהחטא הקדמון עדיין לא התכפר ועדיין יש צורך בתשובה כדי לתקן אותו. אילו היה האדם שלם בתכלית השלמות היה יכול לחיות לעד, ואנו מאמינים שבאחרית הימים, בעולם שבו יגיע אדם לשלמות מוחלטת – יבולע המוות לנצח.

הוא הסביר ש"מיטה" בדברי חז"ל ובמדרשים מסמלת חוליה המקשרת את העבר עם העתיד, וכפיית המיטה באה ללמד על הכישלון של החיבור הזה שהתברר בפטירת הנפטר, ודיני האבלות מסמלים מעשי ריצוי וכפרה, ולכן יש הרבה איסורים בימי השבעה שמקבילים לאיסורים שיש ביום הכפורים, כי מטרת האבלות היא תיקון ותשובה וציפייה לעתיד טוב יותר.