מה עוד אומרת בת הקול?

מקומה של הגזרה האלוקית בעולם

מועד קטן יח ע"ב / חיים אקשטיין

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא? הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה - דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, מן הנביאים - דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. מן הכתובים - דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת.

אמירות כמו "הכל מלמעלה" ו"אין מקרה בעולם" הן, בשביל חלק מהאנשים, עמודי התווך של החיים. בשביל אנשים אחרים אלו אמירות מציקות, מעיקות, אולי אפילו מקוממות. במיוחד בשביל אנשים שרואים את האלוקות ואת האדם כאילו היו שני מתחרים, כך שייחוס הצלחה לאחד מהם היא בהכרח בוז לשני.

בתורת ישראל, על כל פנים, יש מקום ליותר מאפשרות אחת בסוגיה זו. נבחן את האפשרויות השונות דרך הפירושים לאמרת חז"ל: "כל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני". יש לפחות שלוש דרכים עקרוניות להבין אמרה זו.

1. אפשרות קיצונית אחת היא לראות את שני התחומים המצוינים כאן, נישואין ונדל"ן, בתור אבטיפוס לכל ההחלטות בעולם, שכולן נקבעות על פי גזרה אלוקית.

לפי אפשרות זו, הכל מוחלט בידי הקב"ה. על אפשרות זו נשתברו קולמוסים רבים בתקופת הראשונים, אבל דומה שבתקופת האחרונים – מהרמח"ל דרך החסידות ועד ימינו – אפשרות זו נעשתה רווחת ואף פשוטה יחסית, ללא צורך בהסברים שכלתניים. ייתכן שנקודת המפנה בסוגיה, כמו בלא מעט סוגיות אחרות, היא קבלת האר"י, שהשפיעה רבות על המבט כלפי היחס בין הקב"ה והעולם. אם בימי הביניים מקובל היה לראות את הקב"ה והעולם כשתי מציאויות נפרדות, צריך היה להסביר כיצד ומדוע הקב"ה משגיח מלמעלה כלפי העולם, מתערב בו ומחליט על כל דבר שיקרה בו. אולם מאז שהאר"י החדיר לעולם המחשבה היהודי את התפיסה האימננטית, שהקב"ה אינו רק סובב כל עלמין אלא גם ממלא כל עלמין, והוא אינו רק מעל המציאות אלא גם בתוכה – הקושי הלך ופחת. אם כל העולם שלנו הוא רק מרחב אוטונומי שניתן לאדם בתוך האלוקות האינסופית, וכל שכן אם הוא אינו אוטונומי באמת, ברור שהכל בידו של הקב"ה. אדם עשוי להתעצבן על מי שקובע בשבילו מה הוא יאכל והיכן יישב, אלא אם כן הוא מגלה שהוא אורח, ובעל הבית – שמארח אותו בביתו וגם נמצא סביבו כל הזמן – הוא זה שקובע על כל מה שקורה בביתו. מבט כזה, שרואה את כולנו כנתונים בתוך מציאות אלוקית, הופך את האמונה בגזרה האלוקית למובנת ומתבקשת.

2. אפשרות קיצונית נגדית היא שאין באמת גזרה אלוקית על כל שידוך, ועל כל בעלות נדל"נית, אלא רק במקרים מיוחדים. זו דעת הרמב"ם (הגישה הזאת משתקפת בכמה מקומות בכתביו, ובשו"ת הרמב"ם סימן תלו הוא כותב במפורש על אגדה זו). קשה לשרטט במדויק את תפיסת הרמב"ם, שפרוסה בין כמה מכתביו, אבל אפשר להבין שאין גזרה אלוקית מוחלטת אלא השגחה ושמירה. הקב"ה מנהל את העולם, ויודע מה קורה בו, אבל ההחלטה על כל צעד וצעד נתונה לבחירה החופשית של האדם. לפי אפשרות זו אין מקום לבהלה ולייאוש, כיוון שהקב"ה עמנו (עם כל אחד לפי רמת ההשגחה עליו), אך יש מקום לטעויות ולכישלונות, אם האדם בחר לא נכון.

3. אפשרות שהולמת יותר את פשט האמרה היא שיש מקרים ויש מקרים. בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, אבל יש עוד הרבה החלטות אחרות בחייו של פלוני שתלויות בפלוני עצמו. עמדה זו מצויה אצל לא מעט מחכמי ישראל, בגוונים שונים: יש עמדה שלפיה אי אפשר לדעת מה נקבע בגזרה ומה לא (העיקרים), יש עמדה שדווקא תחומים אלו נקבעים בגזרה (שידוך וזיווג במובן הרחב, כולל התאמה בין נכס לאדם. מהר"ל, ר' צדוק) ויש עמדה שהכוונה רק לשידוך (והשדה הוא לעניין הנדוניא. ר"ן). אולי אפשר להכניס לאפשרות זו גם את העמדה שרובד התוצאות בשטח הוא שנקבע בגזרה אלוקית, בכל התחומים, ורק עצם הבחירה ביד האדם (רס"ג), כך שהוא יכול לבחור למשל מה לעשות עם נכס מסוים, אבל בסופו של דבר, הנסיבות והאירועים יגלגלו את הנכס לידי מי שאליו הוא נועד באמת.

לפי אפשרות זו, העולם מתנהל על פי בחירת האדם, אבל הדברים המרכזיים בו נקבעים בגזרה אלוקית. גם לפי אפשרות זו אין מקום לבהלה ולייאוש: מה שחשוב – הקב"ה דואג שיקרה כמו שצריך, ואם משהו קרה לא כמו שצריך לכאורה – זה כנראה לא חשוב עד כדי כך, ולא משפיע באופן קריטי על מהלך עם ישראל והעולם.

אדם המנסה לתכנן את עבודתו, את עסקיו, את התנהלותו בחיים, לפי האפשרות הראשונה – כמובן אינו אמור לחשוש מכלום, שהרי הכל בידי שמים לחלוטין. אולם יש גם אפשרויות אחרות, שלפיהן האדם עובר מבחן אמיתי, לפעמים מצליח בבחירותיו ולפעמים נכשל. אולם לרוב הדעות, לא משנה מה יעשה האדם, הוא לא יחריב את העולם וכנראה גם לא יציל אותו. הוא האורח, או השכיר, והוא יכול לשגות ואף לגרום נזקים, אבל יש בעל בית – והוא ינהל את הבית, יתקן את המעוות ויוביל את העולם למצבו השלם.