מה ניתן ללמוד מהגוים?
הרב דב קדרון
מגילה ט ע"ב
רבן שמעון בן גמליאל מתיר לכתוב ספר תורה ביוונית (אמנם יש לציין שהרמב"ם כותב שהכתב היווני המקורי כבר נשקע ונשתבש ואבד מן העולם, לכן כותבים היום רק בכתב אשורי), והמקור לכך מובא בגמרא מהפסוק (בראשית ט, כז): "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" - יפיותו של יפת יהא באהלי שם, ומסביר רש"י שלשון יון הוא היפה משל כל בני יפת.
במסכת סוטה (מט,ב) נאמר שעל החכמה היוונית גזרו חז"ל גזרה שלא ללומדה: "ארור אשר ילמד את בנו חכמה יוונית", אולם לא נגזרה על הלשון היוונית.
מרן הרב קוק זצ"ל (מאמרי הראיה, עמ' 476-477, מובא בלקט ביאורי אגדות) ביאר שההבדל בין "חכמה יוונית" שאסורה, לבין "לשון יוונית" שמותרת, הוא ההבדל שבין סגנון לתוכן. את התוכן, כלומר את החכמה, אנחנו לא צריכים לקבל ממקורות זרים, אלא מתורתנו הקדושה.
אבל במה שנוגע לסגנון, ליופי הדברים, מצאו חז"ל סמך בפסוק "יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם", ולמרות כל המלחמות והניגודים הגדולים שבינינו ובין היוונים, מותר לנו לקחת מהם את היופי החיצוני וההדר של החכמה ולשלב זאת אצלנו, כדי לבטא את חכמת ישראל באופן הכי מודרני והכי נאה ומתקבל בעולם. כמו שנעזר שלמה המלך באנשים מצור לכרות עצים לצורך בניין בית המקדש, וכשם שהגרים שהיו בארץ סיתתו את האבנים, אבל עצם קדושת המקדש נשארה בידינו, כך גם בחכמה מותר לנו להיעזר במקורות חיצוניים ליפות את הסגנון, אבל בלי להשפיע על התוכן.
