לעולם יהא אדם רך כקנה
תענית כ ע"א - ע"ב
"מעשה שבא רבי שמעון בן אלעזר ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר הים, ושמח שמחה גדולה מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! - אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי! אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי? - אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל. - אמרו לו: מפני מה? - אמר להם: כך וכך עשה לי. - אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי שמעון בן אלעזר ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות".
מדוע לֶקַח המעשה היה שיהא אדם רך כקנה, ולא שיהא אדם זהיר בכבוד כל אדם מישראל?
אלא שנוסח הגמרא: " נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי, ולא החזיר לו". נושא המעשה הוא הרב שאגב אורחא נזדמן לו אדם, לכן פירוש "אמר לו" שהרב אמר למכוער שלום עליך, וכינהו בתואר כבוד רִבִּי מתוך עליצות שמחתו הגדולה בתורה שרצה לשתף בה גם אחרים. והמכוער לא ענהו, אם משום טבעו הקשה והמכוער, אם משום שלא הבין שיתכן שאליו פונים בתואר רבי, כשם שתמה גם בהמשך: "למי אתם קורין רבי רבי?", ואם משום שאותו המכוער היה אליהו הנביא, ונהג בשליחותו כפי שהורה גם אלישע תלמידו לגחזי כְּשֶׁשְּׁלָחוֹ לדבר מצוה – (מלכים ב' ד, כט) כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ.
ורבי שמעון בן אלעזר לא היה רך כקנה להעביר על מידותיו אלא קשה כארז, והקפיד על שתיקת המכוער שלא החזיר לו שלום. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים מֵבִיא חֵטְא (מסכת אבות פרק א משנה יז). ומידה כנגד מידה, גם אותו מכוער היה קשה כלפיו וסירב למחול לו למרות שנכנע לו ביותר וביקש את מחילתו. ועל כך היתה עיקר תשובתו ועל כך דרש, שגם כאשר פשע לך אדם – "כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו שנאמר נשא עון ועבר על פשע, למי נושא עון למי שעובר על פשע". מעבירין ממנו מכשולות לבל ייכשל בדבר עוון ופשע.
ודוקא חכם ענוותן שכזה הוא שראוי ללמוד וללמד תורה, כפי שזכה דוקא קנה הרך ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.
