סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

רגישות לשפת הסימנים / רפי זברגר

תענית ט ע''א-ע''ב

 

הקדמה

בדף הקודם למדנו חמש מימרות של רבי יוחנן העוסקות בענייני גשמים, נקדים ונלמד את המימרה האחרונה:
אמר רבי יוחנן: מטר - בשביל יחיד, פרנסה - בשביל רבים. מטר בשביל יחיד – דכתיב (דברים כ''ח, י''ב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה: , פרנסה בשביל רבים – דכתיב (שמות ט''ז, ד'): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא.
רבי יוחנן סובר כי גשם יכול לרדת אפילו עבור אדם אחד, אם הוא למשל זרע לאחר כולם, והוא צריך לגשם בזמן שונה, או למשל יהודי המגדל גידולים בין גויים והקדוש ברוך הוא מוריד גשם עבורו באותו אזור. אך מוסיף רבי יוחנן ואומר כי פרנסה (כמו מן במדבר) יורדת רק עבור רבים ולא עבור אדם אחד. מוכיח את שתי הטענות מפסוקים בתורה.
מיתיבי, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר..., וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן - נסתלקו ענני כבוד, חזרו שניהם בזכות משה, מת משה - נסתלקו כולן, שנאמר (זכריה י''א, ח'): וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי: . וכי בירח אחד מתו? והלא מרים מתה בניסן, ואהרן באב, ומשה באדר! אלא: מלמד שנתבטלו שלש מתנות טובות שנתנו על ידן, ונסתלקו כולן בירח אחד. אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד!
הגמרא מקשה על סברת רבי יוחנן כי פרנסה מגיעה רק עבור רבים, מדעתו של רבי יוסי בברייתא אשר קבע כי המן ירד במדבר בזכות משה רבנו. כאשר משה מת בטל המן, ביחד עם הבאר ועמוד הענן שהיו בזכות מרים ואהרן (וזו כוונת הפסוק בזכריה כי שלושה רועים "מתו בחודש אחד" – הזכויות שהיו לעם ישראל בעקבות שלושת הרועים: מן בזכות משה, עננים בזכות אהרן ובאר בזכותה של מרים פסקו בחודש אחד). משמע מדעתו של רבי יוסי כי פרנסה יורדת לעולם גם עבור יחיד, בניגוד לדעת קבי יוחנן.
שאני משה, כיון דלרבים הוא בעי - כרבים דמי.
עונה הגמרא כי דין משה אינו כשאר יחידים. משה ביקש זאת עבור כל עם ישראל, ולכן נחשב הדבר לצורך הרבים, שהפרנסה יורדת עבורם גם לדעת רבי יוחנן.
 

הנושא

בעקבות ציטוט הפסוק מזכריה בקושיה מהברייתא לעיל, מביאה הגמרא סיפור אשר גם בו ישנה התייחסות לפסוק זה:
רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא הוו שכיחי קמיה דרבא. כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא.
שלושת החכמים: רב הונא, רב שמואל ורב חייא למדו אצל רבא. לאחר מותו עברו ללמוד מפיו של רב פפא.
כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי. חלש דעתיה.
כאשר שמעו חכמים אלו שמועה מפיו של רב פפא שאינו תואם את מה שלמדו מפיו של רבא, הסתכלו אחד על השני, וכביכול רומזים זה לזה כי דברי רב פפא אינם מיושבים כהוגן. התנהגותם של החכמים העליבה את רב פפא רבם.
אקרויה בחלמיה: וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים . למחר, כי הוו מיפטרו מיניה אמר להו: ליזלו רבנן בשלמא.
לאחר מכן הוא ראה רב פפא בחלומו את הפסוק מזכריה המדבר על הכחדה של ''שלושה רועים''. זהו רמז לכך שמבקשים להעניש את שלושת החכמים משמים ולגרום למותם על התנהגות זו.
למחרת אותו חלום, כאשר נפרד רב פפא מן החכמים קרא להם: "ילכו החכמים בשלום". כדי להבין את משמעות משפט זה ניזכר בגמרא ממסכת ברכות (ס''ד.):
אמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, שנאמר (בראשית ט''ו, ט''ו): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
לפי גמרא זו אמירה ''לך בשלום'' אינה אלא פרידה מאדם מת. לאור זאת, כוונת רב פפא "לברך" את החכמים באופן זה, הינה בעצם רמז לכך שהם אמורים למות.
ישנה גרסה שונה בגמרא הגורסת כי ברכתו לחכמים הייתה ''ילכו החכמים לשלום'', ולפי זה כוונתו הייתה דווקא להציל אותם מן גזירת המוות שראה בחלומו.
בעקבות סיפור זה מובא סיפור נוסף על ''רגישות לזולת'' הקשור גם לרב פפא.
רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא, הוה מקשי ליה טובא.
רב שימי, תלמידו של רב פפא היה מקשה הרבה מאוד בשיעוריו של רב פפא.
יומא חד חזייה דנפל על אפיה, שמעיה דאמר: רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי.
ביום אחד שמע רב שימי כי רב פפא מוסיף בתפילה של נפילת אפיים בתחנון, בקשה מהקדוש ברוך הוא שיציל אותו מן הבושה שרב שימי גורם לו בקושיותיו הרבות. כוונתו של רב פפא ככל הנראה הייתה כי הוא יוכל לענות היטב ונכון לכל קושיותיו של רב שימי.
קביל עליה שתיקותא, ותו לא אקשי ליה.
רב שימי הבין לאור תפילה זו כי קושיותיו מציקות לרב פפא וגורמות לו ''חוסר שקט'' והחליט להימנע מלשאול שאלות בהמשך השיעורים שלו עם רב פפא.
 

מהו המסר

נלמד על רגישות כלפי כל אדם וכמובן גם כלפי הרב. הבעות פנים כ''שפת סימנים'' ללא מילים מעבירות מסרים חזקים מאוד, הן לטובה והן לרעה. הבעות משמחות ומסבירות פנים יכולות לשמח מאוד את האדם הרואה אותם, אך אם הבעות פנים מטילות ספק בדברי הזולת, יכולות להביע זלזול וחוסר כבוד ולבייש מאוד את הצד השני.
כמו כן, יש לדעת כי לא כל רב כשיר ומסוגל לענות לכל השאלות המופנות אליו, בוודאי אם מדובר בציבור. לכן חובת התלמיד במקרים אלו להשתדל לשאול שאלות בצנעה, ללא לחץ וללא מתחים מיותרים. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר