הכל לטובה
בבא קמא לח ע"א-ע"ב
"רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא, אמרו ליה רבנן לעולא: קום ניזל נינחמיה, אמר להו: מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי? דגידופא הוא, דאמרי מאי אפשר למיעבד, הא אפשר למיעבד עבדי.
אזל הוא לחודאי גביה, אמר ליה: ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה קל וחומר בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה: צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן לא כל שכן! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית. והלא דברים קל וחומר: ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקדוש ברוך הוא על ב' אומות גדולות ולא החריבן, בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב - על אחת כמה וכמה דהוה חיה".
דברי עולא לרבנן, ודברי נחמתו של עולא את רב שמואל בר יהודה, עניינם אחד.
טענת עולא לרבנן היא שאל לאדם לדון את מאורעותיו כדברים רעים, אלא אדרבה הכל לטובה כדברי רבי עקיבא במסכת ברכות דף ס ע"ב.
וכך הדבר בבנות מואב. היש דבר נורא מהתבוללות? חטאם של אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור שיצאו מארץ לחוצה לארץ (בבא בתרא דף צא ע"א) גרם להם שישאו נשים נכריות ויאבדו בנכריותם. ואף על פי כן, מסביר עולא שגם בזה "כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות דף ס ע"ב). לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא", בני זרע התערובת נקראים פרידות טובות! זרע נצר שורש מלך המשיח.
ואף על פי כן, אין בכך שום קולא לעוון החוטאים. "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד" (מסכת ברכות דף י ע"א).
