דברי חכמים בנחת נשמעים / רפי זברגר

תענית ו ע''א

הקדמה

לאחר שלמדנו בדף הקודם את הסבר רבי יצחק בשם רבי יוחנן לסברתו של רבי מאיר במשנה, כי שואלין גשמים עד סוף חודש ניסן, ובהמשך למדנו על כל השאלות אשר שאל רב נחמן את רבי יצחק, חוזרת הגמרא לדון במשמעות המילולית של המילה יורה, שהוא הגשם הראשון, בהסבר הפסוק בפרשית ''והיה אם שמוע'' (דברים י''א, י''ד): וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
 

הנושא

תנו רבנן: יורה - שמורה את הבריות להטיח גגותיהן, ולהכניס את פירותיהן, ולעשות כל צרכיהן.
מסבירה הברייתא בהסברה הראשון כי יורה מלשון הוראה. הגשם כביכול מורה לאנשים להתכונן לחורף. לעשות את כל ההכנות הנדרשות לקראת עונת הגשמים הבאה עלינו לטובה. אם צריך - לטייח את הגג שלא יהיו נזילות בבית. כמו כן להכניס את הפירות שעדיין נמצאים בחוץ לתוך הבתים כדי שלא יירטבו ויתקלקלו. ובאופן כללי לעשות את כל שאר ההכנות הנדרשות לפני שהגשמים ירדו בעוצמה.
דבר אחר: שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום, שנאמר (תהילים ס''ה, י''א): תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ:
משמעות נוספת למילה יורה מלשון מרווה. הגשם באופן כללי, והגשם הראשון באופן מיוחד מרווה את הקרקע הצמאה לכך, מחודשי הקיץ הרבים, ויורד עד תהומות הארץ. תלמי החרישה ''מרווים נחת לאנשים'' ( תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ) מהגשם, והצמחים יבורכו (צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ).
דבר אחר: יורה - שיורד בנחת ואינו יורד בזעף.
ההסבר השלישי חוזר למשמעות הראשונה של יורה מלשון הוראה, אך הפעם לא משמעות של עצם ההוראה אלא במשמעות של אופן ההוראה. מורה טוב מלמד בנחת כדברי הפסוק בקהלת (ט', י''ז) ''דברי חכמים בנחת נשמעים'', וכך הם חודרים יותר עמוק לליבותיהם של התלמידים. וביחס לגשם משמעות הדבר שהגשם הראשון יורד בנחת.
הברייתא בסופה מפקיעה שתי משמעויות נוספות, שהיה ניתן להסבירם במילים יורה ומלקוש, אך הברייתא דוחה אותם.
או אינו יורה אלא שמשיר את הפירות, ומשטיף את הזרעים, ומשטיף את האילנות - תלמוד לומר מלקוש, מה מלקוש לברכה - אף יורה לברכה.
אין אפשרות להסביר את משמעות יורה של הגשם הראשון מלשון יורה כחץ, חזק מאוד, עד כדי שהגשם ישיר את הפירות מן העצים, ישטוף ויוציא את הזרעים ממקום, ויפיל את הפירות אשר עדיין נשארו על העצים, כיוון שהיורה הוקש למלקוש בפסוק, וכמו שהמלקוש הינו גשם אחרון שיורד לברכה, כך גם היורה הוא הגשם הראשון שיורד לברכה.
או אינו מלקוש אלא שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאין - תלמוד לומר יורה, מה יורה לברכה - אף מלקוש לברכה.
מיד שואלת הגמרא, וכי מניין לנו שהמלקוש הוא גשם אשר יורד לברכה, אולי הינו גם חזק שיכול אפילו להפיל בתים ולשבר עצים, אפשרות זאת נדחית כיוון שהמלקוש הוקש ל...יורה, והיורה בעצמו הוא לברכה.
אופן לימוד זה הוא נראה תמוה, ולכן הברייתא ממשיכה ולומדת ''באופן עצמאי'' על היורה, מבלי להקישו למלקוש:
ויורה גופיה מנלן? - דכתיב (יואל ב', כ''ג): וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן:
הפסוק ביואל מלמדנו כי היורה (מורה בלשון התנ''ך) מביא לשמחה וגילה, ולכן ברור כי היורה הינו גשם לברכה, וממנו למדים גם על המלקוש אשר הוקש אליו, כי הוא גשם אחרון היורד גם לברכה.
 

מהו המסר

נלמד מהסברים השונים למילה יורה מסרים חשובים לחיים:
1. יש להתכונן לקראת העתיד, הקרוב והרחוק. למשל, השלטים בימות הסתיו ''הכן רכבך לחורף'' מלמדים אותנו בין היתר עיקרון זה. לא לומר ''יהיה בסדר'' וכבר נסתדר בזמן אמת, אלא להכין את הרכב לקראת עונת הגשמים. להכין ולטייח את הגגות לקראת החורף כדי שהמים לא יחדרו לתוך הבית. להכניס את הפירות לתוך הבתים, ולא לחכות לגשם החזק הראשון, שהרי אז כבר לא נספיק להכניסם והם יתקלקלו.
באופן עקרוני, לחשוב על ''מקרים ותגובות'' – כיצד נגיב לכל מצב שיקרה בעתיד, ואם צריך - לעשות פעולות הכנה או פעולת מנע שימנעו מצבים לא נעימים בעתיד.
2. לתחזק באופן תמידי. ''להרוות'' את כל ''האוביקטים'' עליהם אנו אחראים, ולשמור על תקינות תמידית. אם צריך ''להשקותם'' הרי יש לעשות זאת בעת הנכונה. אם הם דורשים פעולות תחזוקה אחרות, הרי שיש לבצען בעיתן.
גם בין אנשים יש ''פעולות תחזוקה''. כדאי ורצוי לשמור על קשר טוב עם חברים טובים ובני משפחה. מידי פעם להרים קשר, לשאול בשלומם וכן הלאה, ''להשקות'' ולתחזק את הקשר מידי זמן.
3. האמרה ''דברי חכמים בנחת נשמעים'' מדברת בעד עצמה. להשתדל מאוד לדבר בנחת, מבלי להרים את הקול, ומבלי לכעוס ולהתרגז. זה לא תמיד קל ופשוט. לפעמים אנשים ''מרתיחים אותנו'' ובא לנו לצעוק ולהרים זעקה כלפיהם. אך במחשבה שניה יש לשאול, האם זו הדרך הנכונה והיעילה? האם צעקות יביאו לסוף העניין? התשובה כמעט תמיד נמצאת בצד השני של הסקלה: דיבור בנחת, אמפטיה וסימפטיה כלפי השני יעשו את העבודה לעילא ולעילא טוב יותר.
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]