תגובה לאמירה קשה / רפי זברגר

תענית ד ע''ב

הקדמה

למדנו בסופה של המשנה הראשונה במסכת את פסקו של רבי יהודה:
העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב ראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר.
רבי יהודה מרחיב ומגדיר את שיטת רבי יהושע אשר למדנו בתחילת המשנה הפוסק כי מתחילים להזכיר גבורות גשמים ביום טוב אחרון של חג סוכות. רבי יהודה קובע מתי בדיוק מזכירים את הגשמים ביום טוב אחרון של סוכות, ומוסיף באותו הקשר גם מתי בדיוק מפסיקים להזכיר גשמים בפסח: בסוכות – החזן מזכיר במוסף, לאחר שהגבאי הכריז על כך לפני שמונה עשרה, וכך גם הציבור מזכירים בתפילה זו. אך לא מזכירים בשחרית וגם לא בערבית של ערב שמיני עצרת, כיוון שאז לא כולם מגיעים לבית הכנסת (יש שיטות נוספות להסבר קטע זה).
בפסח מפסיקים להזכיר גשמים ביום טוב ראשון, גם כן בתפילת מוסף של חג, מאותם טעמים של ההזכרה בשמיני עצרת.
 

הנושא

ורמינהו: עד מתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, רבי מאיר אומר: עד שיעבור ניסן!
מקשים סתירה בין דעת רבי יהודה במשנתנו לדעתו במשנה הבאה. אצלנו פסק כי מפסיקים להזכיר ביום טוב ראשון של פסח, ובמשנה הבאה פסק כי שואלין על הגשמים עד סוף חג הפסח.
אמר רב חסדא: לא קשיא, כאן - לשאול, כאן להזכיר. מישאל שאיל ואזיל, להזכיר - ביום טוב הראשון פסיק.
רב חסדא שם לב לשוני הלשוני בין שתי המשניות ומתרץ בכיוון זה: משנתנו מדברת על הזכרת גשמים (משיב הרוח ומוריד הגשם) הנאמרת עד יום טוב ראשון של פסח. לעומת זאת המשנה הבאה עוסקת בשאילת גשמים הנשאלת עד סוף פסח.
אמר עולא: הא דרב חסדא קשיא כחמץ לשנים וכעשן לעינים. ומה במקום שאינו שואל - מזכיר, במקום ששואל - אינו דין שיהא מזכיר?
עולא מקשה על רב חסדא ב''לשון קשה''. מגדיר את סברת רב חסדא קשה כמו חומץ שהוא קשה מאוד לשיניים ועשן הקשה לעיניים. ומקשה, כיצד יתכן שישאלו על גשמים יותר מאוחר מזמן הזכרה על הגשמים. שהרי מזכירים גשמים גם בזמן שלא שואלים על הגשמים (ביום טוב אחרון של חג סוכות, ולמנהגנו מיום זה עד ז' בחשוון), וכיצד אם כן ייתכן שישאלו על הגשמים במהלך חג הפסח ולא מזכירים את הגשם?
אלא אמר עולא: תרי תנאי אליבא דרבי יהודה.
עולא ''נאלץ'' לומר כי מדובר בשני תנאים שונים החולקים ביניהם מהי סברתו של רבי יהודה.
רב יוסף אמר: מאי עד שיעבור הפסח - עד שיעבור שליח צבור ראשון היורד ביום טוב ראשון של פסח.
רב יוסף מתרץ באופן אחר וקובע כי לא הבנו טוב את לשון המשנה הבאה: רבי יהודה אשר פסק שם ''עד שיעבור הפסח'' לא התכוון שיעבור כל חג הפסח כפי שהבנו בשאלה, אלא ''עד שיעבור שליח הציבור ביום טוב ראשון של פסח''. לפי הבנה זו, שהיא לא כל כך מסתדרת עם פשט לשון המשנה אמנם אין סתירה בין שתי המשניות, ורבי יהודה פוסק כי מפסיקים להזכיר וגם לשאול ביום טוב ראשון של פסח, כפי שאמנם אנו נוהגים היום.
אמר ליה אביי: שאלה ביום טוב מי איכא?
אביי מקשה על תירוצו של רב יוסף: הרי המשנה הבאה דברה על שאלת גשמים, וכיצד ניתן להסביר כי שואלים על הגשמים ביום טוב, הרי אין שאילת גשמים בתפילות יום טוב. אם כן, לא יכול להיות כי המשנה הבאה מדברת גם על יום טוב ראשון של פסח כמו משנתנו.
אמר ליה: אין, שואל מתורגמן.
עונה רב יוסף כי אמנם יש שאילה הנאמרת על ידי מתורגמן אשר מתרגם את דרשת הרב. הוא הבליע בתרגומו גם את בקשת הגשמים.
וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור?
מקשה על כך הגמרא ואומרת כי לא ייתכן שהמתורגמן יאמר דבר שהציבור אינו נדרש לו. שהרי הציבור אינו שואל על הגשמים בתפילותיו ביום טוב, ולא ייתכן כי המתורגמן יאמר דבר השונה מתפילת הציבור באותו מקום.
אלא, מחוורתא כדעולא.
אלא חוזרים לתשובתו של עולא כי מדובר במחלוקת תנאים מהי סברת רבי יהודה, האם סובר שמפסיקים לשאול ולהזכיר ביום טוב ראשון כמו משנתנו, או בסוף ימי הפסח כפסקת המשנה הבאה.
רבה מתרץ תירוץ נוסף לסתירה זו, אך גם היא נדחית, ולאחריה שוב חוזרים לתשובת עולא.
 

מהו המסר

רב חסדא, גדול תלמידי רב הונא, אשר אף כיהן כראש ישיבת סורא בערוב ימיו (אחרי פטירת רב הונא שהיה גם ראש ישיבה), קיבל מעולא ''התייחסות לא יפה'' ביחס להסברו על הסתירה בדעת רבי יהודה בין שתי המשניות. עולא כאמור כינה את דברי רב חסדא שהם קשים כמו חומץ הקשה לשיניים ועשן הקשה לעיניים. לא ברור אם דברים אלו נאמרו כאשר כיהן כבר רב חסדא כראש ישיבה או בשנים הרבות לפני כן. ננסה לבחון שני היבטים בסוגיה זו:
• אולי ניתן לומר כי באמת קושיית עולא הייתה קשה גם לרב חסדא, אלא שהוא פשוט דייק בלשונות שתי המשניות, ומצא הבדל ביניהם, ואת זאת הציג רב חסדא בתשובתו, למרות שמשמעותו באמת קצת תמוהה ובלתי ברורה.
בכל מקרה נלמד מכאן כי יש לשים לב לדיוקים הקטנים של המילים. לבחון אותם ולהבין את משמעותם, וגם אם לא מובנים לגמרי, ולהציפם מעל פני השטח.
אם יש למישהו סברה נוספת אשמח לשמוע (ניתן לשלוח במייל).
• הגמרא לא מספרת אם וכיצד הגיב רב חסדא לאמירתו הקשה של עולא.
בהחלט ייתכן כי רב חסדא חזר בו מדבריו לאחר קושיית עולא והמילים הקשות ששמע ממנו.
יתכן גם שהוא ''שמע ושתק'', בבחינת ''לא על כל דבר יש להגיב'', גם אם הדברים קשים ונוקבים.
אפשרות נוספת ניתן לומר כי דברי עולא נאמרו בבית המדרש, מבלי שרב חסדא היה שם, ולכן הוא לא שמע ולא הגיב לדברים.
בין כך ובין כך, נעיר כי גם אם חכם חולק על חברו, הרי שראוי לכבדו למרות שאין הסכמה ביניהם, ולמרות קושיא חזקה ונוקבת.
מנגד למדנו אולי כי אין להחזיר בתגובה קשה וכואבת לצד השני, גם לדברים קשים הנשמעים כלפינו. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]