לחפש שידוך – בגשם או בטל?
על רגעי שיא ומבחנים שבשגרה
תענית ד ע"א / חיים אקשטיין
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם - דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו', יכול אפילו חיגרת אפילו סומא - השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה. שאול בן קיש - דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו, יכול אפילו עבד, אפילו ממזר - השיבו כהוגן, ונזדמן לו דוד. יפתח הגלעדי - דכתיב והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו', יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן - נזדמנה לו בתו. והיינו דקאמר להו נביא לישראל: הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם. וכתיב אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. אשר לא צויתי - זה בנו של מישע מלך מואב, שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה, ולא דברתי - זה יפתח, ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם. אמר רבי ברכיה: אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן, שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו. אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש, אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר אהיה כטל לישראל. ועוד שאלה שלא כהוגן, אמרה לפניו: רבונו של עולם, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם, שנאמר הן על כפים חקתיך.
באופן מפתיע, הגמרא במסכת תענית נוטשת את הדיונים על הזכרת הגשם והטל, ועוברת לדבר על עבד אברהם, שאול ויפתח. שינוי הנושא עשוי להיראות תמוה, אלא אם ממשיכים עד הסוף, ורואים שהאגדה מסתיימת בהשוואה בין גשם לטל. לעומת החלק הראשון של האגדה, שלפעמים מצוטט בהקשר של פרשת חיי שרה או סיפורו של יפתח הגלעדי, החלק השני פחות מוכר; אלא שדווקא חלק זה, כאמור, הוא כנראה הסיבה לאזכורה של אגדה זו כאן.
לא רק ההקשר של החלק הראשון מעורר תהייה, אלא גם התוכן שלו. אפשר להבין מדוע חז"ל מבקרים את יפתח, שהנדר שלו בא על חשבון בתו (לא ניכנס כאן לשאלה במה התבטאה הקרבתה של הבת – האם הוא העלה אותה לעולה בפועל, או שהיא לא נישאה לאיש. אין זה מענייננו כאן). אך מה הבעיה בצעדים של עבד אברהם ושל שאול? הסימן שבחר העבד, שהנערה הראשונה שתגמול איתו חסד היא הראויה ליצחק, נשמע הגיוני מאוד. לכאורה זהו זיהוי של התכונה החשובה ביותר אצל הכלה המיועדת, במיוחד אם היא מיועדת להיכנס לבית החסד של אברהם. אז מה אם אותה נערה תהיה בעלת מום גופני כלשהו? ומדוע ששאול לא יבחר בגיבור שיילחם מול גוליית בתור חתן לבתו?
הסיום של האגדה מחדד, אולי, מה היה "לא כהוגן" בהצבת הקריטריונים האלה לשידוך, אף שהיה בהם הרבה מן ההיגיון (ואולי בגלל זה המענה באותם מקרים היה כהוגן). כנסת ישראל מבקשת מהקדוש ברוך הוא שיהיה עבורה כמו גשם, ואילו הוא מדמה את יחסו כלפי עם ישראל לטל. ההבדל המשמעותי בין הגשם לטל הופיע לפני כן בגמרא: הגשם לפעמים יורד ולפעמים לא, הטל יורד תמיד. הגשם אולי חזק ודומיננטי – אבל מופיע לפרקים, ולעומתו הטל כמעט בלתי מורגש – אבל ההשפעה שלו בטוחה יותר. אין חשש שהוא ייפסק.
אם החיפוש אחר השידוך מתמקד במעשה אחד גדול, אפילו הירואי, הוא יכול ללמד כיצד מתנהגים החתן והכלה המיועדים ברגעי שיא. הוא מעיד על רמות גבוהות שאליהן הם מסוגלים להגיע. אבל איך הם מתנהגים ביום יום? הנכות הפיזית אינה פסולה מצד עצמה, חלילה, אבל אולי היא מייצגת חיסרון קבוע באדם, לעומת מעשה חד פעמי חולף. מצאנו את הנערה שתסכים להשקות עובר אורח זר – אבל האם היא תעשה זאת יום יום, גם כשלא יהיה לה מצב רוח? מצאנו את הבחור שיתייצב מול גוליית, אבל כשהוא יחזור הביתה מהקרב – האם הוא יאזור כוח לשטוף כלים, או לקלח את הילדים? רבקה אמנו ודוד המלך אמנם עמדו בציפיות, אבל העבד ושאול לא יכלו לדעת זאת. עליהם היה לבחון את השידוך הראוי גם במצבים אפרוריים יותר, בימי שגרה.
לפעמים יש רצון לגילוי אלוקי מסעיר, זוהר, חשוף לעין כל, שאי אפשר לפספס אותו. זה יכול להיות רצון אישי לחוות קרבת אלוקים עוצמתית, או רצון כללי-לאומי לגאולה גלויה וניכרת. הבעיה בהתגלות מסוג זה, שכמו הגשם – היא באה והולכת. היא מביאה ברכה אדירה למציאות, אבל אחר כך הכל מתייבש. האם נדע להעריך גם את הגילוי האלוקי הנסתר, היומיומי, הבלתי פוסק, בדמות הטל?
