מהו התוקע "לשיר"?
הרב דב קדרון
ראש השנה כח ע"א
בגמרא מדובר על הכוונה של התוקע בשופר לקיים את מצוות התורה, ואומר רבא שהתוקע לשיר יצא ידי חובה, למרות שלא התכוון לתקוע לשם מצווה.
רש"י מסביר בשם מורו הזקן שהכוונה היא לתקוע כדי לשורר ולזמר, ומביא משמו של רבי יצחק בן יהודה שהייתה לו גרסה אחרת: "התוקע לשד", כלומר להבריח רוח רעה מעליו.
מרן הרב קוק זצ"ל (מובא בספר טוב ראיה) דן בהבדל שבין שני הפירושים, וכתב שמי שתוקע כדי להבריח רוח רעה מעליו עושה זאת לשם מצווה, ומכיוון שכוונתו היא למצווה אחרת, ולא לשם מצוות קול שופר יש יותר סברה לומר שלא יוצא בזה ידי חובת המצווה מאשר מי שסתם תוקע לשיר ולזמר, שאין לו כוונה הנוגדת את קיום המצווה. כלומר שהתוקע כדי להבריח רוח רעה מעליו זוהי מצווה יותר מאשר מי שתוקע לשורר ולזמר.
בגליון הש"ס של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (מודפס בהוצאת "מכון הלכה ברורה") כתב שאפשר להסביר את אותו עניין בסברות הפוכות, כי מי שתוקע כדי להבריח רוח רעה מעליו, זוהי כוונה לתועלת עצמו ולא לשם שמים, ומכיוון שמטרתה הפוכה מכוונת קיום מצווה – יש בזה פגם ואינו יוצא ידי חובת המצווה באופן זה. לעומת זאת מי שתוקע לשורר ולזמר כוונתו היא לזמר לקב"ה, כמו שנאמר (תהלים קה, ב): "שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ", וכן בתפילה: "הבוחר בשירי זמרה", ומכיוון שאין זו כוונה הפוכה מכוונת המצווה, כי גם תקיעה זו נעשית לשם שמים, לכן יותר מסתבר שיוצא בזה ידי חובת המצווה.
