לעטר את ירושלים
ההשפעה ההדדית בין ירושלים לכל העם
ראש השנה לא ע"ב / חיים אקשטיין
כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד... ואמר עולא ואיתימא רבה בר עולא אמר רבי יוחנן: מה טעם - כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות.
מצוות כרם רבעי, שעליה מדברת האגדה שלנו, לכאורה מיועדת לרומם את האדם ולחבר אותו אל הקודש. על ידי העלאת הפירות לירושלים, זוכה האדם לרומם את פירותיו וגם את עצמו. למעשה, כל המצוות שדורשות עלייה לירושלים ולבית המקדש מתפרשות כך, בפשטות – העלייה לרגל, הביכורים, מעמד הקהל, כולם נושאים את האדם מהמקום שבו הוא נמצא, ומחברים אותו למקום הקדוש יותר. רק משפט אחד שנאמר כאן, בהקשר הלכתי, חושף לפנינו את הצד השני של המטבע.
מתברר שיש צורך לעטר את שוקי ירושלים בפירות. לשם צורך זה, אנשי המקומות הסמוכים לירושלים לא היו מחליפים את הפירות שלהם בכסף ופודים אותו בירושלים, אלא מעלים את הפירות כמו שהם. כדי שיהיו פירות רבים בירושלים.
למה שיהיו פירות בירושלים? על מעלתם של הפירות אנו מוצאים מקורות אחרים, ובראשם הפרק שמדבר בשבחה של ארץ ישראל בספר דברים (ח). התורה מעמידה את פירות הארץ במרכז יבולה של ארץ ישראל: גפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. הפירות הם פסגת התוצרת של הטבע, ומאכלו המובחר ביותר של האדם (בהשוואה לירקות, ולחיטה לפני שנוצר ממנה לחם).
ירושלים אינה יכולה להציע פירות בשפע. במידה מסוימת זהו חיסרון של ירושלים, כפי שבא לידי ביטוי גם באגדות נוספות (למשל השאלה מדוע אין פירות כמו פירות גינוסר בירושלים – פסחים ח ע"ב, והאגדה על הפירות מזהב שגידל שלמה המלך בבית המקדש – יומא כא ע"ב). זה מפני שירושלים היא עיר. אמנם היא המקום המרכזי ביותר בעולם, אבל בתור עיר, היא מיושבת בבני אדם ואינה מלאה במטעים ובפרדסים. לכן המקומות המרכזיים לגידול פירות נמצאים מחוץ לה.
התורה חסכה מאיתנו את ההליכה עם הפירות ממרחקים לירושלים, אבל מי שקרוב ויכול – יש עניין שהוא יעלה את פירותיו לירושלים, לא רק כדי לקדש את עצמו, אלא גם להשפיע מטובו על ירושלים. ירושלים מתברכת על ידי הטבע, ועל ידי העמל החקלאי האנושי, שבאים אליה מבחוץ. זה מוסיף לה חן מיוחד בבריאה שאינו נמצא בה, וכך היא יכולה להיות שלמה יותר. באופן דומה אפשר להבין גם את המעמד המתואר במסכת ביכורים, שבו אנשי ירושלים יוצאים לקראת מביאי הביכורים ומברכים אותם – הם מביאים לירושלים משהו שאין בה, הן את הפירות והן את עצמם כחקלאים.
האדם מקבל מירושלים, מקבל קדושה, מקבל השפעה רוחנית – אך עליו לדעת שהוא גם מוסיף לעולם הקודש, איש כמתנת ידו לפני ברכת ה' עליו. כך נבנה קשר הדדי ושלם בין עם ישראל (והבריאה כולה) ובין ההופעה האלוקית בארץ.
