כבוד רב / רפי זברגר

ביצה מ ע''א

הקדמה

לקראת סיום לימוד המסכת בדף זה בעז''ה, נלמד את תחילת המשנה בשלהי הדף הקודם. משנה זו ממשיכה לעסוק בענייני עירובי תחומין, במקרה שחפציו של אדם נמצאים במקום שונה ממקומו, האם מותר להביאם לביתו.
נזכיר את העיקרון שלמדנו בדפים הקודמים, כי חפציו של אדם מקבלים את תחומו של האדם עצמו. ואם אדם הניח עירוב תחומין כדי להגדיל את טווח ההליכה שלו לאותו כיוון, הרי גם חפציו ''מקבלים'' את אותו תחום וניתן לטלטלם עד למרחק של אותו תחום. הדיונים במשניות ובגמרא היא במקרי קצה, שהחפצים כאמור לא נמצאים במקומו של האדם.
מי שהיו פירותיו בעיר אחרת, וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו - לא יביאו לו, ואם ערב הוא - פירותיו כמוהו.
אם פירות אדם נמצאים בעיר אחרת, והמרחק של בעל הפירות מאותה עיר גדול מאלפיים אמה, הרי שאין להעביר את הפירות ללא עירוב תחומין. אם אנשי העיר עשו עירוב תחומין לכיוון מקום בעל הפירות, אין הם יכולים להביא את הפירות לבעליו, לאור הכלל שפירותיו של אדם מקבלים אך ורק את תחום בעליו. משנה זו מחדשת שאין היתר גם להביא את הפירות לבעליו, אם הבעלים לא עשו עירוב תחומין בעצמם. אך אם הבעלים עירב עירובי תחומין בין מקום הפירות בעיר אחרת, לבין מקומו של הבעלים, הרי אנשי העיר יכולים להביא את הפירות לבעליו (אם הם גם ערבו ויכולים ללכת עד הבעלים מחוץ לאלפיים אמה ממקומם) .
הגמרא בתחילתה מביאה מחלוקת אמוראים לגבי הפקדת פירות בידי אחרים לעניין עירובי תחומין.
איתמר, המפקיד פירות אצל חבירו, רב אמר: כרגלי מי שהפקידו לו, ושמואל אמר: כרגלי המפקיד.
מחלוקת רב ושמואל מה דין הפירות של אדם המופקדים בידי מישהו אחר. רב סובר שבזמן היות הפירות בידי הנפקד, הרי הם מקבלים את דינו ואת תחום עירוב תחומין של הנפקד, שמואל חולק וסובר שגם בתקופה זו, עדיין תחום הפירות נשאר להיות כתחום של המפקיד, בעל הפירות.
 

הנושא

הגמרא מביאה סיפור מעשה הקשור למחלוקת רב ושמואל:
רב חנא בר חנילאי תלא בשרא בעברא דדשא. אתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה: אי את תלית - זיל שקיל, ואי אינהו תלו לך - לא תשקול.
רב חנא בן חנילאי שהה בעיר סמוכה לעירו, והניח עירוב תחומין כדי שיוכל לחזור לעירו בתוככי החג. בערב חג קנה בשר ותלה אותו על בריח הדלת של האכסניה. ספקו של רב חנא היה אם הבשר מוגדר כמי שהפקיד אצל בעל האכסניה, או שמא הוא מוגדר כבשר הנמצא ברשותו שלו. כדי לפשוט את ספקו הלך ושאל את רב הונא. תשובת רב הונא חילקה בין מקרה שהוא תלה את הבשר על הדלת, ואז הוא יוכל לטלטלו על סמך עירוב התחומין שלו, לבין מצב שבעל האכסניה תלה את הבשר, ואז דין תחום הבשר כתחום בעל האכסניה, ואם הוא לא עירב לכיוון עירו של רב חנא, הרי שאין הוא יכול לטלטל את הבשר לכיוון עירו.
ואי איהו תלא מי שקיל? והא רב הונא תלמיד דרב הוה, ואמר רב: כרגלי מי שהפקידו אצלו!
מקשה הגמרא על תשובת רב הונא ולא מבינה כיצד הוא פסק לכאורה בניגוד לרב שהיה רבו. למדנו לעיל, כי דין פיקדון לדעת רב כדין הנפקד לענייני תחומין, ומכיוון שרב חנא הפקיד את הבשר בידי בעל האכסניה, צריך להיות תחום הבשר כתחום בעל האכסניה, גם אם רב חנא תלה את הבשר, ומדוע התיר לו רב הונא במקרה זה לטלטל את הבשר?
שאני עברא דדשא, דכמי שיחד לו קרן זוית דמי.
עונה הגמרא תשובה דומה לזו שלמדנו כבר מספר פעמים בדף שלנו לעיל, הקובעת כי אם הנפקד ''ייחד למפקיד קרן זווית'' להניח את החפץ (במקרה שלנו בשר) במקום מוגדר, הרי זה כאילו שהנפקד אמר למפקיד: זהו מקום שלך לצורך זמן ההפקדה, ואני איני מקבל אחריות על הפיקדון. במקרה כזה, גם רב יסכים כי תחום הפיקדון הוא כתחום בעליו ולא כתחומו של הנפקד.
 

מהו המסר

יש להבין את קושיית הגמרא על רב הונא אשר חלק לכאורה על רב שהיה רבו. הרי אנו מכירים בכל הש''ס תלמידים החולקים על רבותיהם. רבי יהודה הנשיא חלק על אביו ורבו רבן שמעון בן גמליאל, וכן אביי חולק על רבה שהיה רבו וכן מקומות רבים. אם כן, מדוע מקשה הגמרא על רב הונא אשר חלק לכאורה על רב שהיה רבו?
ניתן לומר מספר הסברים, נפרט את חלקם:
• רב הונא בשלב זה היה עדיין תלמיד של רב, בטרם נהיה רב גדול בעצמו, אשר כידוע בסופו של דבר ערך את התלמוד הבבלי. ולכן, כאשר תלמיד עדיין לומד אצל רבו, אין לא היתר לחלוק על הרב.
• לאור הכלל הקובע כי ''רב תנא הוא'' אולי ניתן לומר שאפילו אמורא כמו רב הונא לא יכול לחלוק על תנא כמו רב.
• מכיוון שלא מצאנו דעת רב הונא במחלוקת רב ושמואל, אזי ''ברירת מחדל'' של תלמיד לפסוק בכל הנושאים כרבו.
אם אמנם עסק התלמיד בסוגיה והגיע למסקנה הלכתית שונה מזו של רבו, ונימוקיו הרבים עמו, אז אמנם ניתן לחלוק על הרב. ואולי המקרה דנן אינו כזה.
• גם אם תלמיד חולק על רבו ונימוקיו הרבים עמו, מדין ''כבוד רב'' ומדין ''הכרת הטוב'' יש לצטט את דעת רבו, ולהסביר ולנמק מדוע אין הוא סובר כמותו. ואולי זהו ההסבר לקושיית הגמרא על רב הונא כשלא נהג באופן זה.
בין כך ובין כך למדנו כי הגמרא ''חסה על כבוד רב'' ומקשה על תלמיד שאינו מכבד לכאורה את רבו, ופוסק ללא נימוק מספיק בניגוד לדעת רבו.
ניתן לומר כי מסכת יומא מסיימת ומלמדת אותנו בין היתר גם מסרים חשובים אלו.
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]