הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

נפשי כעפר לכל תהיה

ברכות יז ע"א

 
"מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי: אלהי, נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי, ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם, וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם".

צריך ביאור:
א. כיון שכבר ביקש: "נצור לשוני מרע" כבר כָּלַל בזה כל מיני לשון הרע. ולמה ממשיך לבקש: "וְשִׂפְתּוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה", כלומר הוצאת שם רע לשקר, שהוא חמור יותר? הרי יש בכלל מאתים מנה!
ב. מה ראה לבקש דוקא על הפרת עצת החושבים עליו רעה ודומיהם, יותר מאשר על כל מיני פגעי רעב וחרב וחוליים המתרגשים ובאים תדיר לעולם ומכתם קשה? מה גם שחסיד ועניו כזה המבקש בכל יום שנפשו כעפר לכל תהיה, בודאי שונאיו המבקשים את רעתו מועטים ביותר!

אלא שהכל ענין אחד:
עיקר תחינת החסיד מר בריה דרבינא היתה על עצמו, שלא יגבה ליבו כלל, כי הגאוה היא אם כל חטאת. ובכלל זה שלא לדבר רעה על שום אדם, ואפילו לא להרהר עליהם דבר רע. כי בלב העניו לא עולה כלל רעת הזולת כי יודע הוא שבעצמו הוא נכשל לא פחות מאחרים, ולימוד חובה על החוטא היא לימוד חובה על עצמו. ולכן המשיך מיד: "ושפתותי מדבר מרמה", כי כל דיבור רע בשקר יסודו. כי הרואה נכוחה את התמונה השלמה רואה את הטוב ואת לימוד הזכות בכל דבר. וראיית החובה והרע היא תולדתם של הגאוה הכעס והשקר.

ומתוך תחינתו זו בא לכלל בקשת: "וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם". כי המבטל את עצמו כאיסקופה הנדרסת, עלולים רשעים לנצל את חולשתו שבענוותנותו אינו קם לנגדם להשיב מלחמה שערה. ולכן נצרך לבקש שענוותנותו זו לא תהיה לו לרועץ ולמכשול, ואדרבה יהיה כקנה זה אשר "אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו - אין מזיזות אותו ממקומו" (סנהדרין דף קו ע"א).

וכך מצינו ברבי יהודה הנשיא, שעל ענוותנותו אמרו: "משמת רבי - בטלה ענוה" (סוטה דף מט ע"ב). ולכן דוקא הוא נצרך לתפילה מפני המלעיזים עליו רעה:

"ההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה: אשתך אשתי ובניך בני. אמר ליה: רצונך שתשתה כוס של יין? שתה ופקע. ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: אמך אשתי ואתה בני. אמר ליה: רצונך שתשתה כוס של יין? שתה ופקע. אמר רבי חייא: אהניא ליה צלותיה לרבי דלא לשווייה בני ממזירי. דרבי כי הוה מצלי, אמר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים" (שבת דף ל ע"ב).