גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון א'רפ"ד מדור "עלי הדף"
מסכת ביצה
דף ל ע"ב

בדין קדושת עצי הסוכה שאסורים כל שבעה

אודות קדושת עצי הסוכה למדנו במכילתין (ל:) וכן במס' סוכה (ט.): "אמר רב ששת משום רבי עקיבא, מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה, שנאמר (ויקרא כג, לד) 'חג הסוכות שבעת ימים לה'' ("לה' - משמע כל שבעה לה' הוא הקדש". רש"י), ותניא, רבי יהודה בן בתירא אומר, מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה ("על החגיגה - שלמי חגיגה ליאסר משהוקדשו". רש"י כאן, וע"ע רש"י סוכה שם: "על החגיגה - שלמי חגיגה שם שמים חל עליהם לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין, דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה, כעבד הנוטל פרס") כך חל שם שמים על הסוכה, ת"ל 'חג הסוכות שבעת ימים לה'' מה חג לה' אף סוכה לה'".

בשו"ת 'אבני נזר' (או"ח סי' תנט אותיות יג-טז) נחלק עם הגאון בעל ה'חלקת יואב', בענין שחידש שאין יוצאים ידי חובת סוכה כי אם כשחל עליה קדושתה, והיינו, שדין הקדושה שחלה על עצי הסוכה מעכבת במצות סוכה, כי אחרי שגילה הכתוב שסוכה צריכה להיות דומה לחגיגה, הרי זה תנאי בעיקר מצות סוכה, ובאופן שלא תחול הקדושה - מחמת איזו סיבה שהיא - אי אפשר לצאת ידי חובת מצות סוכה בסוכה כזו, וה'אבני נזר' בתשובתו חולק עליו והביא כמה הוכחות לדבריו.

הוכחה אחת היא מדברי הגמרא בסוגייתנו כלפי חלות הקדושה על נויי הסוכה, שמבואר שמפאת דין חלות שם שמים על הסוכה - גם נויי הסוכה נחשבים כחלק מן הסוכה וחלה עליהם קדושת סוכה כמו שחלה על עצי הסוכה, ועל כך: "אביי ורבא דאמרי תרוייהו, באומר איני בודל מהם כל בין השמשות דלא חלה קדושה עלייהו", והיינו, שיכולים לעשות תנאי שלא תחול עליהם קדושת הסוכה. והנה כלפי עצי הסוכה עצמן נחלקו הראשונים אם יכולים לעשות תנאי שלא תחול עליהם קדושת סוכה, כמו שמבואר בראשונים בסוגיין (רמב"ן במלחמות; רשב"א ור"ן על הרי"ף) שלפי גירסת הרי"ף בסוגייתנו מועיל התנאי, בין בסוכה דעלמא ובין בסוכה דמצוה, גם על עצי הסוכה עצמם, ולפי זה מפורש יוצא שגם בסוכה דמצוה אין הכרח שתחול עליה קדושה בכדי לצאת ידי חובה, כי אם קדושתה מעכבת איך מועיל התנאי, הלא לא יוכל לצאת ידי חובה.

ואמנם, שלפי הגירסא לפנינו מפורש יוצא שאין יכולים לעשות תנאי על עצי הסוכה, כדאיתא בגמרא: "אביי ורבא דאמרי תרוייהו, באומר איני בודל מהם כל בין השמשות דלא חלה קדושה עלייהו, אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה", כבר ביאר רש"י סברת הדברים שאין זה מפאת מצות סוכה, אלא, מפאת איסור סתירת אהל, וכלשונו: "אבל עצי סוכה שאינו יכול להתנות עליהם תנאי זה, שהרי על כרחו יבדל מהם בין השמשות, משום דסתר אהלא", הרי לנו שלולא איסור סתירת אהל היה מהני התנאי, הרי שיוצאים ידי חובת מצות סוכה, כאשר לא חלה קדושה עליה.

ולכאורה שיטת בעל ה'חלקת יואב' תעלה יפה לפי מה שכתב בפירוש הר"ן על הרי"ף לפי גירסתנו: "לא דאמו נויין לסוכה, דנויין לא מיתסרי אלא מפני שהוא מבטלן לגבי סוכה, ולפיכך כל שהתנה עליהן ואמר איני בודל מהם כל בין השמשות הרי לא בטלן, והרי הן כאילו עומדים חוץ לסוכה, אבל סוכה עצמה על כרחו היא קדושה, מגזרת הכתוב ד'מה חג לה''", ומפורש יוצא, שמצד עצם מצות סוכה אי אפשר לעשות תנאי, ו'על כרחו היא קדושה', ולא כדברי רש"י שהוא מפאת איסור סתירת אוהל, ושפיר יתכן להיות שזהו גם תנאי בעיקר קיום המצוה, ואם לא תחול קדושה על עצי הסוכה אין יוצאין בה ידי חובה.

הוכחה נוספת כתב ה'אבני נזר' מהא דאיתא במס' סוכה (ט.), שממה שנאמר (דברים טז, יג): "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים", ילפינן 'לך' - 'למעוטי גזולה', ולמה לי קרא למעוטי גזולה, הלא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואם כן לא תחול קדושת הסוכה על העצים שאינם שלו, ואם קדושת הסוכה מעכבת לקיום המצוה, הרי ממילא אי אפשר לצאת ידי חובה בסוכה גזולה, מכיון ששם שמים אינו חל עליו, וקדושתה מעכבת.

ובשו"ת 'חלקת השדה' (סי' יב אות ג), דהנה נחלקו הראשונים, אם חלה קדושת הסוכה גם על הדפנות או רק על הסכך, הרמב"ם (הל' סוכה פ"ו הט"ו) כתב 'עצי סוכה אסורין כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך', והרא"ש (סוכה פ"א סי' יג) כתב 'והא דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך אבל עצי הדפנות משרי שרי, דכל מאי דדרשינן מ'חג הסוכות' היינו דוקא בסכך... ודלא כהרמב"ם ז"ל וכו"', וגם לדעת הרמב"ם - כתב ה'בית יוסף' (או"ח סי' תרל"ח) שדין קדושה בדפנות הסוכה אינו אלא מדרבנן, ולפי זה יתכן שלכן הוצרכו למעט סוכה גזולה, שאפילו לא גזל אלא הדפנות שאין בהם קדושת סוכה – הסוכה פסולה מדין סוכה גזולה, כי סוף סוף גם הדפנות שייכים להכשר סוכה, ועליהם נאמר 'לך' למעוטי גזולה (ועי' ב"ח שם שלדעת הרמב"ם הדפנות אסורות מדאורייתא, ולפי זה לא נוכל ליישב כך).

עוד כתבו ליישב (ראה שם אות ה), שיתכן שהאיסור והקדושה החל על עצי הסוכה אינה מחמת מחשבת האדם, אלא שהתורה אוסרת את הסוכה, וכל מי שעושה סוכה לקיים מצות סוכה חלה עליו קדושה כממילא, ובכי האי גוונא גם בדבר שאינו שלו נאסרת, ולא אמרו בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, מאחר שהקדושה אינה מחמת האדם עצמו.

ה'אבני נזר' הביא בדבריו הוכחה נוספת מדין מסכך ברשות הרבים, וכדאיתא במס' סוכה (לא.): "תנו רבנן, סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין", ולכאורה גם קרקע הסוכה נאסרת מפאת קדושת הסוכה כמו הדפנות, ואם כן איך כשר הסוכה לחכמים, הלא אין יכולים לאסור דבר של רבים, כפי שמוכח במס' עבודה זרה (נט.), וגם אי נימא שקדושת הסוכה על הדפנות או הקרקע היא מדרבנן, הרי מדרבנן היה ראוי להיות הסוכה פסולה, ולכאורה לפי היישוב האחרון שהזכרנו שהאיסור אינו מכח האדם, אלא, שהתורה אסרתה הסוכה שנעשה לשם החג, יתכן שבכה"ג גם בדבר של רבים יכולים לאסור, ובכן שפיר כשירה הסוכה, כי חלה הקדושה גם על קרקע הסוכה, וגם שהוא של הרבים, ודו"ק.