דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים
עבודה זרה יח ע"א
"אמר רבי יוחנן: פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו: כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה בפסיעותיה".
במעשה זה מתואר טבע האדם, שמיעת שבח מעשיו מדרבנת אותו לשפרם עוד יותר.
על פי זה יתפרש הפסוק (קהלת ט, יז) דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, כך:
ברצות חֲכָמִים שדִּבְרֵי תוכחותיהם יהיו נִשְׁמָעִים ויתקבלו, מקפידים הם לאומרם בְּאופן שיסב נַחַת רוח לשומע.
אמנם פעמים שאין מנוס מאכיפה כואבת. ככתוב: (משלי יט, כט) נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים, ופירש בספר מסילת ישרים פרק ה: "הלצים שאינם מתפעלים מן התוכחות מפני כח ליצנותם, אין להם תיקון אלא השפטים".
עבורם פירוש הפסוק הוא: דִּבְרֵי חֲכָמִים – בְּנַחַת זרוע נִשְׁמָעִים.
