המצע הנפשי לעשיית תשובה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
חגיגה י ע"א
היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו.
מהו האופן הכי נכון לבסס עליו את עשיית התשובה? כיצד יש בכלל לגשת למהלך עמוק כל כך בנפש?
רבי לייבלה איגר מלובלין (תורת אמת, מטות ד"ה איש כי ידור נדר) מסביר שבעצם הן הפרת נדר, והן עשיית תשובה, מתבססות על מצב נפשי של חרטה על מה שנעשה, שכן החכם אינו יכול להפר את הנדר אם האדם שמבקש הפרה איננו מתחרט באמת על הנדר שנדר.
כאשר אדם מתחרט, אומר רבי לייבלה, הוא צריך לדעת שהמקום ממנו מגיעה הסליחה על מעשיו איננו הגיוני, ואת זה מבקשת המשנה להעביר בצורה עמוקה כאשר היא אומרת שהרעיון של היתר והפרת הנדרים, אינו מתבסס על משהו שכתוב בתורה, ולמעשה הוא פורח באויר, מפני שהוא לחלוטין בגדר חידוש של התורה שבעל פה, ו"אין להם על מה שיסמוכו".
דבר זה, אומר רבי לייבלה, מזכיר את האמירה (משנה סוטה ט, טו) "אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים". היינו, שהמקום שממנו מגיעה הפרת הנדר, והאפשרות לפתוח דף חדש, היא המקום שבו האדם מבין באופן ברור: זה לא בגלל שאני מיוחד, או מוכשר באופן יוצא דופן, אלא רק בגלל דבר אחד: החמלה שמגלה כלפי אבי שבשמים, שמאפשרת לי למחוק את מה שהיה ולצאת לדרך חדשה.
כאשר אדם ניגש למהלך התשובה ממקום של ריק פנימי, שלא מדגיש את מה שיש בנו, אלא אולי בדיוק ההיפך, את מה שאין בנו וחסר לנו. אזי התשובה היא תשובה נכונה.
