הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה ואין מורין כן"; הלכה כרבי יהודה נגד חכמים
ביצה כב ע"א
בעא מיניה אבא בר מרתא מאביי: מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר? - אמר לו: אפשר בבית אחר. - אין לו בית אחר מאי? - אפשר לעשות לו מחיצה. - אין לו לעשות מחיצה מאי? - אפשר לכפות עליו את הכלי. - אין לו כלי מאי? - אמר ליה: אסור. -איתיביה: אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליה, ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדרה - מותר! -
אמר ליה: ההיא רבי יהודה היא, כי קאמינא אנא - לרבנן.
בעא מיניה אביי מרבה: מהו לכבות את הדלקה ביום טוב? היכא דאיכא סכנת נפשות לא קא מבעיא לי, דאפילו בשבת שרי. כי קמבעיא לי - משום אבוד ממון, מאי? - אמר ליה: אסור. -
איתיביה: אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליה, ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדרה - מותר. -
ההיא רבי יהודה היא, כי קאמינא אנא - לרבנן.
1.
בסוגייתנו מוזכרת בעיה - בקשר לכיבוי נר ביום טוב - ששאל תלמיד של אביי את אביי, ולאחר מכן מוזכרת בעיה ששאל אביי את רבו - רבה.
מדוע הסדר לא "הפוך" הרי רבה קדם לאביי!
2.
הבעיה הראשונה היא האם "אוכל נפש" כולל גם עניין של "דבר אחר" [=תשמיש המיטה].
2.1
אביי מעלה כמה אפשרויות שניתן לבצע שהנר לא יפריע גם ללא מלאכת כיבוי, ולבסוף, אם אין מוצא אחר הוא - אביי - פסק שאסור.
2.2.
תלמידו של אביי מקשה לו מברייתא, מהמקרה שאם מכבה עץ בוער כדי שלא יתעשן הבית - מותר. משמע מכך שניתן לכבות אש אפילו כשלא עבור אוכל נפש ממש!
2.3
עונה לו אביי: שלפי הברייתא בדף כח יש בזה מחלוקת והוא - אביי פוסק כחכמים. והברייתא שממנה הקשו עליו היא לפי רבי יהודה שמתיר לעשות מלאכה ביום טוב לא רק עבור אוכל נפש ממש, אלא גם עבור דבר שמוגדר כ"מכשירי אוכל נפש" [וראה בפרשנים דיון בהגדרת "מכשירי אוכל נפש"]
בכל אופן משמע כאן שאביי פוסק במחלוקת בברייתא שם כחכמים ולא כרבי יהודה.
2.4
הברייתא והדיון בגמרא בדף כח:
דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש.
אמר ליה רבא לרב חסדא: דרשינן משמך הלכה כרבי יהודה. - אמר ליה: יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי. אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף: הוה קאימנא קמיה דרבא, והוה קא
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף כח עמוד ב
מעבר לסכינא אפומא דדקולא, ואמרי ליה: לחדדה קא עביד מר, או להעביר שמנוניתה? ואמר לי: להעביר שמנוניתה. וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד. וקסבר: הלכה ואין מורין כן. ואמר אביי: הוה קאימנא קמיה דמר, והוה קא מעבר סכינא אשפתא דרחיא, ואמרי ליה: לחדדה קא בעי מר או להעביר שמנוניתה? ואמר לי: להעביר שמנוניתה. וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד, וקסבר: הלכה ואין מורין כן. ...
3.
בסוגייתנו הגמרא מביאה בעיה ששאל אביי עצמו את רבו - רבה. האם מותר לכבות אש משום איבוד ממון, שאז יצטרך לגור מחוץ לביתו [האם נכלל ב"אוכל נפש"?]
3.1
רבה פסק לאיסור.
3.2
אביי מקשה לרבה מהברייתא שהוזכרה לעיל [הערה 2.2] שמותר לכבות כדי שלא יתעשן הבית, וממילא ברור שמותר לכבות האש כדי שלא יישרף ביתו לגמרי.
3.3
עונה לו רבה שהברייתא שממנה הקשו עליו היא כדעת רבי יהודה בברייתא בדף כח - אבל לפי חכמים - אסור.
מבנה הקטע דומה לקטע הקודם.
4.
אומרים הפרשנים שהשאלה השניה בגמרא [שאביי שאל את רבה] היתה [מבחינה היסטורית] לפני השאלה הראשונה ["מתיבתא", הערה 18], ומדוע היא מסודרת בסוגיה אחרי השאלה שתלמידו של אביי שאל את אביי.
4.1
ויותר קשה, שהרי אביי עצמו הקשה על רבה מהברייתא, ומשמע שאביי סובר כרבי יהודה [בברייתא בדף כח], ואילו בקושיה הקודמת דווקא אביי ענה לתלמידו כמו שרבה רבו ענה לו עצמו, שהוא פוסק כחכמים ולא כרבי יהודה.
5.
ועיקר הקושי הוא כפי תוס':
תוספות מסכת ביצה דף כב עמוד א:
ההיא רבי יהודה היא - דאית ליה לכל צרכיכם ואנן עבדינן כרבנן
ואם תאמר והא אנן פסקינן לקמן הלכה כר' יהודה
כלומר, הגמרא פוסקת בסוגיה בביצה דף כח כרבי יהודה, וכיצד כאן גם רבה וגם אביי אמרו בסופו של דבר, שהם פוסקים כחכמים!
5.1
עונה תוס':
וי"ל דמסיק עליה ואין מורין כן
הגמרא בדף כח פוסקת במפורש שהפסק כרבי יהודה הוא לא לצורך הוראה הלכה למעשה ולכתחילה. לכן ברור מדוע בסוגייתנו הדיון הוא לפי חכמים.
וראה ב"שוטנשטיין" הערה 15, שמסביר לפי זה מדוע אביי כשענה לתלמידו הציע לו כל מיני הצעות שלא צריך לכבות את הנר - כי מעיקר הדין באמת מותר - כרבי יהודה באותה ברייתא!
5.2
תרוץ נוסף של תוס':
אי נמי י"ל דהא דשרינן מדרשה דלכם היינו דוקא בדבר שהוא אוכל נפש אבל בדבר שאינו אלא לתשמיש בעלמא וכן שלא תתעשן הקדרה אסור.
גם רבי יהודה מתיר רק תיקון קל כמו השחזת סכין ולא מלאכות שמאפשרות הנאות גוף אחרות.
5.3
נראה שצריך להוסיף הסבר: לפי תירוץ זה משמע שבסוגייתנו רבה ואביי שאמרו שהם פוסקים כרבנן - הם למעשה מתכוונים שמתאים גם לרבי יהודה. כי רבי יהודה מודה בזה לרבנן [ואילו המקשן חשב שרבי יהודה לא מודה בזה לחכמים]!
5.4
לפי זה אולי אפשר להסביר שהפסק הלכה בדף כח כרבי יהודה הוא לגמרי! [אלא שרבי יהודה מודה לחכמים במכשירי אוכל נפש שאינם ממש מכשירים - כמו תשמיש המיטה]. והמשמעות של "ואין מורין כן" הוא לא שאין זו הלכה אלא רק שיש להחמיר לכתחילה כדעה השניה, ולכן בסוגייתנו רבה אמר לאביי שהוא דן לפי חכמים, וכך אמר אביי עצמו לתלמידו!
