סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"קשיא"; "ואיבעית אימא"

ביצה כא ע"א


איבעיא להו: לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב, עבר ושחט מאי?
רבא אמר: זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה.
רבה בר רב הונא אמר: זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב. מאי בינייהו? - איכא בינייהו נטמא בשר או שאבד. לרבא לא זריק, לרבה בר רב הונא זריק. מיתיבי: כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן - הדם יזרק והבשר יאכל. ואם היתה שבת - לא יזרוק, ואם זרק -
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף כא עמוד א
הורצה, על מנת להקטיר אימורין לערב. - אם זרק, דיעבד - אין, לכתחלה - לא. בשלמא לרבא - ניחא, אלא לרבה בר רב הונא קשיא! - קשיא. ואיבעית אימא: שאני שבות שבת משבות יום טוב.

 

1.

הגמרא מקשה על על רבה בר רב הונא ונשארת בקושיה - "קשיא" ומיד מעלה אפשרות לתרוץ - "ואיבעית אימא".

2.
מעירים הפרשנים שזוהי תופעה חריגה בש"ס, ראה ב"מתיבתא", הערה ד,

3.
וב"שוטנשטיין", הערה 2, שמעיר שמצינו כך גם לגבי הביטוי "תיובתא".

4.
הביטוי "תיובתא. איבעית אימא" - 2 מופעים בש"ס.
הביטוי "קשיא. איבעית אימא - 2 מופעים בש"ס.
הביטוי "קשיא. ואיבעית אימא" - 2 מופעים בש"ס.

5.
ואמנם הפרשנים מסבירים מה ההבדל ביו הדעה של "קשיא" לעומת הדעה של ה"ואיבעית אימא". אולם לא נראה שהם עונים על השאלה העקרונית.

6.
ואולי יש ליישב, שאת ה"קשיא" כתב עורך הגמרא בתקופת רב אשי ורבינא, ואילו את ה"איבעית אימא" כתבו בדור יותר מאוחר [הסבוראים?] השאלה היא, האם כך גם לגבי כל "איבעית אימא" בש"ס. ואם כן, מובן מדוע כעיקרון הרבה פוסקים בש"ס - כעיקרון - כ"איבעית אימא" האחרון [וכן לגבי כל צורת ניסוח של "לשון אחרון" בסוגיות שונות בש"ס]

7.
רמב"ם הלכות שגגות פרק ב הלכה יד:

שחט קרבנות יחיד שאין דוחים את השבת בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה, ואין זורקין את הדם, ואם עבר וזרק דמם לשמן בין בשוגג בין במזיד עלו לבעלים לשם חובה, ויקטיר אימורין לערב והבשר יאכל ויביא השוחט חטאת על שגגתו.

8.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק טו הלכה יט:

שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן, הדם יזרק והבשר יאכל אף על פי שלא עלו לצבור לשם חובה, ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב.

מהרמב"ם משמע שיש הבדל בין שבת ויו"ט לעניין איסורי שבות, ששבות של שבת חמורה יותר משבות של יום טוב. וזה כדעת ה"ואיבעית אימא" בסוגייתנו - שזהו ה"לשון אחרון"!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר