דיבור בלשון חיובית / רפי זברגר

ביצה יז ע''א

הקדמה

המשנה בתחילת פרק שני עוסקת ביום טוב אשר חל להיות בערב שבת, ודין עירובי תבשילים.
הגמרא בדף שלנו דנה על יום טוב אשר חל להיות בשבת ומביאה ברייתא עם שלש דעות בנושא. הלכה נפסקה כשיטת רבי, שאין מוסיפים ברכה שמינית (כדעת בית הלל), ומסיים את הברכה האמצעית: מקדש השבת, ישראל והזמנים.
לאחר מכן דנים גם על צירופים נוספים של מועדים החלים בשבת, בהם נתמקד במאמר זה. 
 

הנושא

תנו רבנן: שבת שחל להיות בראש חדש או בחולו של מועד, ערבית ושחרית ומנחה - מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר - מחזירין אותו.
קובעת הברייתא (לדעת תנא קמא) כי בתפילת ראש חודש או חול המועד החלים בשבת קודש, אין מוסיפים ברכה (כדעת בית שמאי ביום טוב שחל להיות בשבת) אלא מתפללים תפילת שבת רגילה, אך מוסיפים יעלה ויבוא בברכת עבודה (רצה) עם תזכורת מתאימה (ראש חודש או אזכור החג המתאים: סוכות/פסח/שבועות).
אם שכח ולא הזכיר יעלה ויבוא וסיים את התפילה - מחזירים אותו וחייב לחזור ולהתפלל שנית. (מלבד בתפילת ערבית של ראש חודש, שם לא חוזרים).
רבי אליעזר אומר: בהודאה.
רבי אליעזר חולק וסובר כי מוסיפים יעלה ויבוא בתפילת מודים ולא בתפילת עבודה (רצה), בדומה לתוספת "על הניסים" בחנוכה ופורים.
ובמוספין מתחיל בשל שבת, ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע.
בתפילת מוסף של שבת וראש חודש, או שבת וחול המועד, כולם מסכימים (תנא קמא ורבי אליעזר) כי מוסיפים קדושת היום באמצע ברכה רביעית.
רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומרים: כל מקום שהוזקק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע.
שני התנאים הללו (רבן שמעון ורבי ישמעאל) חולקים גם על תנא קמא וגם על רבי אליעזר וסוברים כי לא מוסיפים בכלל יעלה ויבוא בשבת ראש חודש או בשבת חול המועד, אלא מוסיפים ומזכירים את קדושת היום באמצע ברכה האמצעית של שבת (ברכה רביעית).
אמר רב הונא: אין הלכה כאותו הזוג.
רב הונא פוסק כי אין הלכה כמו שני החכמים (הזוג). נעיין ברש''י על אתר:
גרסינן, אלא כתנא קמא דאמר ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה, מיהו, לאו הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין מתחיל וכו', אלא בהא הלכתא כרבי דאמר: אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים או ראשי חדשים בראש חדש.
רש''י משלים את דעת רב הונא, שהרי אם אין פוסקים כמו זוג התנאים כלשונו של רב הונא, עדיין יש לנו עוד שתי דעות בברייתא ולא ברור כמו מי משניהם פוסקים. רש''י קובע כי הלכה כתנא קמא, כנראה על סמך הכלל תנא קמא החולק על תנא אחד אחר – הלכה כתנא קמא.
אך כאן מתעוררת שאלה: אם הלכה כתנא קמא, מדוע רב הונא לא פסק באופן חיובי: הלכה כתנא קמא?
תשובת רש''י: כדי שלא נטעה לחשוב כי הלכה כתנא קמא גם בדין השני של הברייתא שבתפילת מוספים אומרים קדושת היום באמצע. בנושא זה הלכה נפסקה כמו רבי בברייתא הקודמת (שעסקה ביום טוב שחל להיות בשבת) כי חותמים מקדש השבת ישראל והזמנים (או ראשי חודשים). 
 

מהו המסר

בדרך כלל יש עדיפות לדבר בלשון חיובית: לעשות כך וכך, ללכת למקום מסוים, לפסוק הלכה כמאן דהוא, וכן הלאה על זה הדרך.
אך לפעמים, אמירה חיובית יכולה להטעות כמו שלמדנו היום. אמירה כי הלכה כתנא קמא ויש מספר הלכות שתנא קמא פסק הרי שאמירה כזאת אינה חד - חד ערכית ולכן אינה ברורה דיה. במקרים אלו ניתן ''להסתפק'' באמירה שלילית, כמו שלמדנו היום וזה בהחלט חד – חד ערכי.
במקביל ניתן לומר גם משפט ארוך יותר, הקובע כי הלכה כתנא קמא בהלכה אחת ואין הלכה כמותו בהלכה שניה, אבל אם מבקשים ''לשנות בדרך קצרה'', הרי שניתן להכריע באופן שלילי, כמו שרב הונא פסק כאן. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]