מתי נברא העולם? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

ראש השנה יא ע"א

רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם... תניא, רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם...

אדם שמקפיד על קלה כבחמורה, ועושה את כל מה שצריך בהידור גמור, האם יש לו מה עוד להוסיף בעבודת ה' שלו? הרי לכאורה הכל כבר מושלם!?

תשובה לדבר ניתן למצוא במחלוקת זו, שעוסקת ביחס לתאריך בריאת העולם. משום שעל פניה המחלוקת הזו היא מעט לא מובנת, האם מדובר כאן במחלוקת על המציאות: מתי נברא העולם האם בניסן או בתשרי?

תשובה לשאלה זו עונה רבי אברהם חיים מזלוטשוב (אורח לחיים, בא ד"ה החדש הזה לכם), שאומר שיש הבדל מהותי בין הדעה שהעולם נברא בתשרי והדעה שהעולם נברא בניסן.

משום שבריאת העולם בתשרי כרוכה עם בריאת היקום ובני האדם. בריאה זו הצריכה את הקב"ה "לשים את עצמו בצד" כביכול, או כפי שתורת הקבלה מכנה את זה "צמצום". שכן בריאת העולם הייתה מלווה בכך שנוכחותו של הקב"ה מורגשת פחות, עד כדי כך שיכולים בני אדם לחיות בתוך העולם שנברא על ידו, ולחשוב לעצמם שהוא לא קיים.

בכדי לייצר מציאות כזו, יש צורך להשתמש במידת הגבורה, שהיא היכולת לעצור, להגביל ולתחום את המקומות שבהם הקב"ה מתגלה ובין אלו שלא.

לכן, בכל שנה בפרוס חודש תשרי, שהוא הזמן שבו נברא היקום, ישנה תחושה של "גבורה", אימה וצמצום באוויר. משום שהזמן הזה הוא זמן של הצבת הגבולות.

הקב"ה מגיע אלינו ואומר כביכול: אני הצבתי לעצמי גבולות התגלות, בכדי שאתם תוכלו לקיים את הדברים מבחירה חופשית, אולם האם גם אתם הצבתם גבולות? האם תחמתם לעצמכם מה אתם עושים (מצוות) ומה אתם לא עושים (עבירות)?

כנגד זה, ניסן הוא זמן של התגלות אלוקית. עם ישראל יצא ממצרים, תוך כדי שהקב"ה חשף את זרוע קדשו, והראה לכולם מיהו בעל הבית של העולם. לכן הזמן הזה משדר תחושה של אהבה וקירוב. בפרוס חודש ניסן בעולם, ישנה תחושה של חסד אלוקי שבא לידי ביטוי בלבלוב ובפריחה שמגיע עם חודש האביב.

לכן, אומר רבי אברהם חיים מזלוטשוב, יוצא ששתי הדעות המופיעות בגמרא, דנות האם אנחנו קובעים את בריאת העולם מרגע ההתחלה בתשרי, שבו נקבעו גבולות קיום העולם, או מניסן שבו נצקו לתוך העולם כל תכני האהבה והקירוב האלוקי.

דבר זה יכול ללמד אותנו, שבעצם שתי הדעות מכוונות למקום אחד.

אבל מחלוקת זו, לפי דבריו של רבי אברהם חיים, מלמדת אותנו דבר נוסף: זה לא מספיק להקפיד, לעשות סייגים חומרות והידורים. משום שכל הפעולות הללו עוסקות בהצבת גבולות, דבר שהוא היסוד.

אולם, אחרי הצבת היסודות, יש צורך ליצוק פנימה גם את התוכן – הרגש, ולא להשאיר את הדברים רק במציאות הראשונית.

משום שבכדי לברוא דבר שלם, חייבים לשלב גם הצבת גבולות, אבל גם רגשות, ורק אז ישנה בריאה שלימה.