שבת של פשטות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
ביצה לד ע"ב
וקראת לשבת ענג... אמר ליה: לימוד ערוך הוא בידינו, שהשבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו.
מאמרי החסידות על קדושת ועצמת השבת כל כך מופלאים, אבל דווקא המאמרים הללו יכולים לגרום לנפילת רוח, מכיוון שעם כל כמה שלומדים על כל המעלות הרוחניות של השבת, הרי שבפועל ייתכן שלא מרגישים את כל אותן הדרגות הרוחניות. האם יש משהו שאפשר לעשות?
תשובה לדילמה זו עונה רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו בני יששכר (מאמרי השבתות, מאמר ז – תפלות השבת), כשהוא מסביר שסוגיית הגמרא כאן, בעצם תוחמת את ה"עונג" של השבת, בין אם הוא מושלם ונגמרה מלאכתו ובין אם הוא לא מושלם ולא נגמרה מלאכתו.
גם אם אדם מרגיש עונג מועט בדבר מסוים, דווקא בשבת, הרי שהעונג הזה כבר עונה על הדרישה "וקראת לשבת עונג". משום שעצם העובדה שהדבר המסוים הזה מכוון דווקא לכבוד ולעונג השבת, זה מה שהקב"ה רוצה מאתנו.
התזוזה הקטנה הזו לכיוונו של הקב"ה, על ידי הקדשת העונג הקטן הזה לכבוד היום שלו – שבת קודש, שווה כמו העונג הגדול ביותר, כי השבת קובעת גם אם היא איננה מושלמת ומה שאנחנו עושים לכבודה מוגדר כ"דבר שלא נגמרה מלאכתו".
אז האם דווקא החכם הגדול ביותר שיודע לכוון את כל כוונות השבת המופיעות בתורת הסוד, הוא זה שמכבד ומענג את השבת?
וודאי שלא! כי הקב"ה רוצה את שבת כזו שבה ניתן לו משהו משלנו. כל דבר.
