גלגל שני / רפי זברגר

ביצה יד ע''א

הקדמה

נלמד את המשנה בתחילת הדף, העוסקת באופן כתישת מלח ותבלינים ביום טוב. כתישה זו מבוצעת ביום חול במדוכה של אבן:
בית שמאי אומרים: תבלין נדוכין במדוך של עץ, והמלח בפך ובעץ הפרור.
בית שמאי אומרים כי יש לשנות ביום טוב, גם בכתישת תבלינים וגם בכתישת מלח. בתבלינים מספיק שינוי קטן, על ידי שיכתוש אמנם במדוכה כמו ביום חול, אבל במדוכה שונה - של עץ, ואת המלח יש לכתוש בכלי אחר לגמרי – על ידי פח או על ידי כף עץ אך לא במדוכה.
ובית הלל אומרים: תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ.
בית הלל ''עולים דרגה'' אחת מעל בית שמאי ואומרים כי תבלינים מותר לדוך כמו ביום חול, במדוכה של אבן. המלח ניתן אמנם לדוכו במדוכה, אך חייב להיות מדוכה שונה, משל עץ או משהו דומה. (דיכה של מלח לבית הלל היא כמו דיכה של תבלין לבית שמאי).
 

הנושא

הגמרא מנסה להבין את טעמי שיטות התנאים במשנה:
דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי, מאי טעמא?
משמע מלשון המשנה כי גם בית הלל וגם בית שמאי דורשים שינוי בכתישת מלח ביום טוב (כל שיטה ברמת שינוי אחרת). שואלת הגמרא מה הסיבה לדרישה זו, ומדוע יש הבדל בדין כתישת מלח לדין כתישת תבלין.
רב הונא ורב חסדא; חד אמר: כל הקדרות כולן צריכות מלח, ואין כל הקדרות צריכות תבלין. וחד אמר: כל התבלין מפיגין טעמן, ומלח אינה מפיגה טעמה.
רב הונא ורב חסדא אמרו שני טעמים להבדל בין מלח לתבלין, ואיננו יודעים מי אמר איזה הסבר:
• הסבר א: מלח נדרש בכל המאכלים ולכן אין סיבה לכתוש אותו דווקא ביום טוב, ניתן להכינו ולכתוש את המלח מערב יום טוב, לכן, אם לא הכינו מלפני החג, יש להכינו בחג על ידי שינוי. זאת לעומת תבלין, שלא ברור איזה סוג נצטרך ביום טוב, ולכן אין אפשרות להכינו מבעוד יום, ומסיבה זו מותר לדוך תבלין כדרכו (לבית שמאי צריך לעשות שינוי קטן בכל אופן).
• הסבר ב: הכנת מלח לפני החג אינה פוגמת כלל בטעמו ובאיכותו, לעומת תבלין הנפגם באיכותו אם מכינים אותו יום לפני השימוש בו.
נפקות זו כבר למדנו לעיל. למשל בדין האוסר להפריש תרומות ומעשרות ביום טוב, כיוון שהפרשה של הפירות בערב יום טוב לא מקלקלת את שאר הפירות לשימושם ביום טוב, מה שאין כן בהפרשת חלה למשל, שאם נפריש מן העיסה בערב יום טוב ונשאירה עד למחרת – תיפגם איכותה.
מאי בינייהו?
הגמרא מביאה שתי נפקויות הלכתית בין שני הטעמים הללו
איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי, אי נמי במוריקא.
1. אם אדם מתכנן ויודע מה עומד לבשל ביום טוב. לפי הטעם הראשון, אין בעיה להכין בערב יום טוב, ויצטרכו לעשות שינוי, אם מכינים אותו ביום טוב. ולפי הטעם השני, נשאר הדין בעינו, וניתן להכינו ביום טוב ללא שינוי, שכן אם יכינו מראש טעמו ואיכותו תיפגם.
2. הכנת כרכום שהינו תבלין שלא מתקלקל ולא נפגם איכותו אם מכינים אותו מראש. לפי הטעם השני, יש להכינו מערב יום טוב, ואם מכינים ביום טוב יש לבצעו בשינוי, ולפי הטעם הראשון, אם מדובר שלא ידע לפני החג מה הולך להכין בחג, הרי שניתן להכינו ביום טוב ללא שינוי
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנדוכין - נדוכין כדרכן, ואפילו מלח. - והא אמרת מלח בעיא שנוי!
הגמרא מצטטת את דבריו של רב יהודה בשם שמואל, המתיר לדוך ביום טוב כל דבר כדרכו, כולל מלח. ומיד מקשה על דבריו מתוך משנתנו, שבה למדנו כי יש לבצע שינוי אם דכים אותו ביום טוב!
הוא דאמר כי האי תנא. דתניא, אמר רבי מאיר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנדוכין - שנדוכין כדרכן ומלח עמהן. לא נחלקו אלא לדוכה בפני עצמה, שבית שמאי אומרים: מלח בפך ובעץ הפרור לצלי, אבל לא לקדרה. ובית הלל אומרים: בכל דבר.
עונה הגמרא כי רב יהודה בשם שמואל סובר כמו רבי מאיר בברייתא אחרת, המסביר את מחלוקת בית שמאי ובית הלל רק במקרה שדכים את המלח בפני עצמו. לפי בית שמאי מותר לדוך רק ב''שינוי גדול'' – לבצע זאת פח או בכף עץ, ולפי בית הלל מותר לדוח גם מלח בכל אופן. אך לפי כולם, אין איסור לדוך את המלח ביחד עם תבלין (המותר בדיכה ביום טוב).
 

מהו המסר

לפי דעת רבי מאיר בברייתא כולם מסכימים (בית שמאי ובית הלל) כי ניתן לדוך מלח ביחד עם תבלין ביום טוב, למרות שלפי בית שמאי אין לדוך מלח בפני עצמו ביום טוב אלא אם כן נעשה בשינוי משמעותי.
יש כנראה להסביר זאת, שאם המלח נבלע ומהווה רק ''גלגל שני'' בתוך כל פעילות המדוכה, הרי שאנו ''מבליעים'' כביכול גם את האיסור בתוך ההיתר, ומתייחסים למכלול הכללי כפעולה מותרת.
עיקרון הנלמד משיטה זו, שבמקרה ש''יש בעיה'' בתפעול דבר מה באופן עצמאי, נוכל לחברו לדברים אחרים שאיתם אין לנו ''בעיית תפעול'', ואז נוכל לבצעם יחדיו בהצלחה. עיקרון מעניין וכדאי להשתמש בו בעת הצורך.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]