נתינה באופן טבעי או במדויק?

הרב דב קדרון

ביצה יג ע"ב

תרומה גדולה, שחייבה התורה להפריש מדגן, תירוש ויצהר, אין לה שיעור מן התורה, אבל חכמים נתנו שיעור של עין יפה 1/40, עין בינונית 1/50 ועין רעה 1/60. ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים בקשר לאופן ההפרשה:

לדעת הרמב"ם אסור להפריש תרומה במידה, אלא צריך לשער את הכמות שרוצים להפריש באומדן. לעומת זאת לפי רש"י מותר לכתחילה להפריש במדידה מדויקת, וניתן גם להפריש על פי אומדן.

ייתכן שיש כאן מחלוקת עקרונית יותר בקשר למצב שבו אנחנו לא יכולים לקיים את רצון התורה בצורה המקורית, כי כפי שמדגיש הרמב"ם (בפירושו למשנה תרומות א,ז) התורה לא נתנה שיעור להפרשת התרומה, כי כל אדם צריך לתת לכהן כפי נדבת לבו באופן טבעי ואינסטינקטיבי ככל האפשר, המבטא את רצונו העצמי והפנימי של האדם. אמנם רוב האנשים אבדו את היכולת לתת את הכמות הראויה באופן טבעי, ולכן חכמים קבעו שיעור מסוים שאותו צריך לתת.

לדעת הרמב"ם יש לשער את השיעור הזה באומדן הדעת ולא במדידה מדויקת, כדי שהנתינה תהיה באופן טבעי ככל האפשר.
לעומת זאת לדעת רש"י מכיוון שאיבדנו את היכולת לתת לפי אומדן ואנו נזקקים לתת על פי שיעור שנקבע על ידי חכמים אין יותר טעם לנסות לתת באופן טבעי, אלא אדרבה יש להשתדל לדקדק במצוות חכמים ולמדוד, כדי לתת את השיעור המדויק כפי שהם קבעו.