קלקול מבטל איסור / רפי זברגר

ביצה יב ע''ב

הקדמה

נקדים מספר הקדמות ביחס למספר מתנות כהונה הנזכרות במשנה בעמוד ב':
• חכמים גזרו שלא להפריש תרומות ומעשרות ביום טוב, למרות שמדין תורה מותרת ההפרשה.
סיבת התקנה: נראה כתיקון הפירות, כיוון שלפני התיקון הפירות מוגדרים ''טבל'' ואסורים באכילה, ולאחר הפרשה הותרו הפירות, למרות שעדיין לא נמסרו לכהן (תרומה ותרומת מעשר) או ללוי (מעשר ראשון), והמעשר השני טרם נאכל בירושלים.
• יש מצווה מן התורה לתת לכוהנים מכל בהמה שחוטה ''זרוע, לחיים וקיבה'' (בלשון המשנה ''מתנות'').
בניגוד לפירות, אין שאר הבהמה אסורה באכילה טרם הפרשת המתנות לכוהנים .
וכן, אין אסור להפריש מתנות ביום טוב (בניגוד לתרומות ומעשרות כדלעיל).
• יש להפריש חלה מן העיסה שנעשתה מחמשת מיני דגן (אין להפריש חלה לפני עשיית העיסה) ולמוסרה לכהן. העיסה אסורה באכילה טרם הפרשת החלה, בדומה לאיסור טבל בפירות (אף שהחלה טרם נמסרה לכוהנים). בדומה להפרשת מתנות - גם הפרשת חלה לא נאסרה ביום טוב.
 

הנושא

בית שמאי אומרים: אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין.
מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל הינה לעניין מסירת החלה והמתנות לכהן ביום טוב. בית שמאי אוסרים למוסרם לכהן, בין שהפרישו את החלה או המתנות בערב יום טוב, או אפילו הפרישו ביום טוב (אין גזירה האוסרת זאת כדלעיל).
איסור זה לדעת בית שמאי, הינו חלק מהגזירה שלא להפריש תרומות ומעשרות ביום טוב (רש''י).
אמרו להם בית שמאי: גזרה שוה: חלה ומתנות - מתנה לכהן, ותרומה - מתנה לכהן, כשם שאין מוליכין את התרומה - כך אין מוליכין את המתנות.
בית שמאי עושים מעין גזירה שווה (למרות שאין זה דין דאורייתא) בין הולכת תרומה לכהן ביום טוב להולכת המתנות והחלה ביום טוב, ואומרים שכמו שאין היתר להוליך את התרומה לכהן ביום טוב, שהרי יש איסור להפריש תרומה ביום טוב (ולכן בוודאי יש איסור להוליכם לכהן), כך גם יהיה איסור להוליך מתנות וחלה ביום טוב.
סברת בית שמאי (מעבר לגזירה שווה הפורמאלית) : אין בעיה לאכול את הלחם (העשוי מן העיסה) לאחר הפרשת החלה, או את הבהמות לאחר הפרשה, ומכיוון שאפשר למוסרם לכוהנים גם לאחר יום טוב, אין היתר לבצע זאת ביום טוב.
אמרו להם בית הלל, לא, אם אמרתם בתרומה - שאינו זכאי בהרמתה, תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן?
בית הלל דוחים את ה''גזרה שווה'' ואומרים שאין להשוות ביניהם. תרומה (ומעשרות) אין היתר להפרישם (כדלעיל), ולכן גם אסור למוסרם לכהן, אך מתנות וחלה מותר להרימם, לכן לדעת בית הלל מותר אף למוסרם לכהן (למרות שאין בעיה לאוכלם ביום טוב ולמסור לאחר יום טוב).
 

מהו המסר

מדוע חכמים גזרו שלא להפריש תרומות ומעשרות ביום טוב ולא גזרו שלא להפריש חלה ומתנות?
ההבדל ביניהם הינו מהותי ועקרוני. אין שום בעיה להפריש תרומות ומעשרות מערב יום טוב, ופעולה זו אינה ''מקלקלת'' את הפירות הנשארים לאחר ההפרשה, מה שאין כן בחלה, ובמתנות.
 בחלה – ניתן להפריש רק משלב העיסה, ואם נכין את העיסה מערב יום טוב, הרי עלולה להתקלקל את להיות פחות טובה. וכן בזרוע לחיים וקיבה הניתנים לכהן לאחר השחיטה, ואם נשחט בערב יום טוב, הבהמה או התרנגולת עלולים להתקלקל ולכן, התירו לשחוט ביום טוב וממילא גם הותרה ההפרשה (חלה ומתנות).
למדנו כאן כי חכמים לא גזרו לאסור במקרים בהם הגזירה עלולה לקלקל, למרות שהטעם והסיבה לגזירה קיימת.
נלמד מכך גם אנו, לבחון לפני כל איסור שאנו אוסרים, הן על עצמנו, הן על אחרים, האם אסור זה יכול לגרום לקלקול במקום אחר, הרי שנימנע מכך, למרות שהטעם לאיסור קיים ועומד.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]