טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בנות שוח ובנות שקמה וגופנין - שקמה
"... דתנן: הקלין שבדמאי: השיתין, והרימין, והעוזרדין, בנות שוח, ובנות שקמה, וגופנין, ונצפה, ונובלות תמרה ... בנות שוח אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: תאיני חיורתא; בנות שקמה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דובלי וכו'" (ברכות, מ ע"ב).
פירוש: דתנן [שכן שנינו במשנה] בדיני דמאי: אף על פי שסתם פירות הבאים לידו של אדם מידי עם הארץ (דמאי) צריך לעשר אותם מחשש שמא לא עישר אותם עם הארץ, מכל מקום פירות מסויימים שהם פחותים בטיבם הריהם הקלין שבדמאי ואין צורך לעשרם. ואלו הם: השיתין, והרימין, והעוזרדין, בנות שוח, ובנות שקמה, וגופנין, ונצפה, ונובלות תמרה. בראשונה מפרשים מה הם האילנות שהוזכרו כאן ... בנות שוח, אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן שהם תאיני חיורתא [תאנים לבנות]. בנות שקמה. אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן שהם דובלי, פירות עץ השקמה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שקמה שם באנגלית: False Sycomore Fig שם מדעי: Ficus sycomorus
נושא מרכזי: מהן "בנות שקמה" ומהן "מוסטפות"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על השקמה הקש/י כאן.
"בנות שקמה"
"בנות שקמה" הן פגות השקמה וכך פירש הרמב"ם (דמאי, פ"א מ"א): "ובנות שקמה, "אלג'מיז" וגם הוא תאנים מדבריים. וכל אלו אינם נמצאים אלא במדברות ובהרים ומעט הוא שנטעים". "ג'מיז" הוא שמה הערבי של השקמה גם בימינו. אשתורי הפרחי מנה בספרו "כפתור ופרח" את שמות פגות השקמה שהיו מקובלים בימיו: "בנות שקמה והם תאנים מדבריות אלג'ומיז ובלשון אחרת תאני פרעה". פגות השקמה אכן דומות לתאנים אך איכותן ירודה ולכן לא חדרו לגידול חקלאי. מסיבה זו נכללו "בנות השקמה" בין ה"קלין שבדמאי". מפרש הרמב"ם (שם): "ענין הקלים, שאלו הדברים שמנה דינם קל ואינם חייבים בשום דבר מחובות הדמאי לא תרומת מעשר ולא מעשר שני. והטעם, מפני שאלו שמנה הם פירות אילנות מדבריים ואינם קנין אדם אחד, ומעט מאד נוטע אותם אדם אחד, ולכן הם הפקר על הרוב, וכבר ביארנו שההפקר אינו חיב במעשרות וכו'".
פירושו של הרמב"ם ובעקבותיו זיהוי החוקרים ייחודי ולכאורה אינו עולה בקנה אחד עם זיהויו של רבי יוחנן בסוגייתנו ורוב רובם של המפרשים המסורתיים(1). בגמרא נאמר: "רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דובלי וכו'" שם שמשמעותו לא ברורה. הריבמ"ץ, הר"ש והרא"ש גרסו כגירסת כתבי היד "תאיני דולבי". י. קאהוט התקשה בגירסה זו וכתב: "אבל קשה לי מה שייכות יש בין תאנים ובין ערמונים כי פירוש דלוב או דולב בלשון ערבי וסורי ערמון עיי"ע דלב". ייתכן וקושי זה עורר את הצורך לפרש ש"בנות שקמה" הן הכלאה בין תאנה ובין ערמון.
מפרש הריבמ"ץ: "ובנות שקמה. פי' תאיני דולבי, פי' מרכיבין התאינה בערמון, ופירות היוצאין מן ההרכבה ההיא נקראין תאיני דולבי, ויש אומרים על השקמה מרכיבין התאינה, והפירות נקראין בלעז סיקומורי, כלומר סיקא תאינין מורי תותים, וגרסינן בשביעית פ"ט סימן לשפילה שקמין". לפירוש הראשון מדובר בהרכבה של תאנה בערמון. דולבא הוא תרגום של הערמון המזוהה כעץ דולב מזרחי (platanus) (ראו עוד במאמר "ואימא דולבא? בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא" (סוכה, לב ע"ב)). באופן זה פירש הר"ש: "בנות שקמה - בפ' כיצד מברכין (מ ב) אמ' רבה בב"ח תאני דולבי כלומ' תאנה המורכבת בערמון כדאמ' בר"ה (דף כג א) ערמונים דולבי ערמון תרגום דדלוב". תוי"ט הדגיש את העובדה שמדובר במינים שונים: "ובנות שקמה - נראה דבנות שקמה לחוד ושקמה לחוד ועיין במ"ח פ"ק דכלאים ובפ"ו מ"ד". לדעת י. פליקס ייתכן והדמיון בין עלי הדולב המזרחי המפורצים ועלי התאנה והשקמה הובילו למחשבה שהשקמה היא בת כלאיים של התאנה והדולב. בעת העתיקה הניחו שהכלאות מעין אלו אפשרויות.
בפירושו השני כתב הריבמ"ץ ש"בנות שקמה" הן תוצאה של הרכבת תאנה על גבי שקמה. השם הלטיני סיקומורי (sycomorus) מורכב מ"סיקא" – תאני ו"מורי" – תותים. בגלל דמיון השקמה לתאנה ותות סברו הקדמונים ש"בנות שקמה" הן תוצר הכלאה של שני מינים אלו. למרות ששלושת מינים אלו שייכים למשפחת התותיים לא תתכן הכלאה ביניהם. לא רק שמדובר במינים ביולוגיים שונים אלא שהם נכללים בסוגים שונים. התות נכלל בסוג תות ואילו התאנה והשקמה בסוג פיקוס.
קאהוט הציע פתרון אחר לקושי העולה מדברי רבי יוחנן ומגישתו הבסיסית ש"בנות שקמה" ושקמה הן מין זהה(2). שאלות אלו הביאו אותו לקבל את הגרסה המופיעה בכתב יד פאריס "בנות שקמה לולבי" וכתב: "וזה התואר יאות לשקמה שעצה גבוה וחזק מהתאנה וענפיה גבוהים ורבים ומחזיקים לפעמים ארבעים פסיעות וכו'". "לולבים" הם ענפי השקמה ואם כן ניתן לזהות את "בנות השקמה" כשקמה. ברצוני להציע הצעה מסופקת ובמקום לתקן את הגרסה להשאיר את המקורית "דובלי". אולי צורת רבים ל"דבלה" כלומר תאנה ו"בנות שקמה" הם "תאני" השקמה.
"מוסטפות"
הגדרת המונח "מוסטפות" עשוייה לאושש את זיהוי "בנות שקמה". ההצעה המקובלת ביותר היא ש"מוסטפות" הוא "בולס שקמים" מלאכה שבה עסק הנביא עמוס (עמוס, ז י"ד). הבולס פוצע פגות שקמה לצורך זירוז הבשלתן, הגדלתן והמתקתן. הצעה זו היא על פי תרגום השבעים, הוולגטה ופירוש הגאונים. ה"בליסה" מגרה את פגות השקמה להפריש את הגז אֶתֶן (אתילן) המחיש את תהליך ההבשלה(3). חיתוך הפגה ימים אחדים לפני ההבשלה גורם להתפתחות מהירה בגודל ובמתיקות ונמנעת התפתחות צרעות וזחלים המאכלסים בדרך כלל את הפירות כחלק ממחזור החיים של הפגות(4). הבליסה הופכת את פגות השקמה לפרי בעל ערך כלכלי משמעותי כפי שניתן להסיק מדברי רבי יהודה במשנה בדמאי (פ"א מ"א): "... רבי יהודה אומר כל השיתין פטורין חוץ משל דופרה, כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה, כל בנות שקמה פטורות חוץ מן המוסטפות". במשנה זו אנו לומדים על קיומן של "בנות שקמה" "מוסטפות" החייבות במעשרות, גם במקרה של ספק ("דמאי"), בניגוד ל"בנות שקמה" המנויות בין ה"קלין שבדמאי" שדמאן פטור. "מוסטפות" הן פגות מבולסות (סטף בארמית הוא חרוץ או בקוע). ללא סיטוף הפגות ראויות למאכל רק בשעת הדחק וחזקתן שהן הפקר: "גמ' אמר רבי יוחנן: לפי שרוב מינין הללו אין באין אלא מן ההפקר לפיכך מנו אותן חכמים וכו'" (ירושלמי, וילנא, דמאי פ"א). לאחר שסוטפו הרי הן פרי טוב למאכל שחייבים לעשרו גם בדמאי.
בניגוד לידוע לנו מעולם המחקר הרי שלדעת המפרשים "סיטוף" היא פעולה הנעשית מאליה ואיננה תוצאה של מעשי ידי אדם. הריבמ"ץ מפרש: "מסוטפות. חוץ מן שקמין המסוטפות, ופי' מסוטפות שנתבשלו באילן עד שנתבקעו מאיליהן (ראו בתמונה 2), ובלעז קורין שמן סטיפיצי". הר"ש פירש: "מוסטפות - שנתבשלו באילן עד שנבקעו מאליהן". פירוש הרמב"ם עמום לגבי נקודה זו: "מסוטפות, מבוקעות, והוא מין ממיני אותן התאנים, לפי שאלו האילנות לדעת ר' יהודה בחזקת ניטעים בגנות ולכן נתחייבו בדיני הדמאי וכו'".
לסיכום: ארבע עובדות מאוששות את זיהוי הרמב"ם ובעל "כפתור ופרח" ש"בנות שקמה" הן פגות השקמה:
א. לפחות על פי הידוע לנו היום לא תתכנה הכלאות בין מינים ולכן הפירושים שהובאו בריבמ"ץ אינם סבירים.
ב. כיצד ייתכן ש"בנות שקמה" יכללו ב"קלין שבדמאי"? עץ מורכב הוא מעשי ידי אדם ואם כן אין מדובר בפירות הפקר. יתר על כן, מדוע יש לטרוח להרכיב עץ שליבולו אין ערך ואין הוא נשמר (הערתו של הרב ייואל עמיטל).
ג. לא נמצא באזורנו מין עץ נוסף דומה לשקמה או תאנה.
ד. פעולת הסיטוף - חריצה (בליסה) בידי אדם מוכרת ביחס לפגות שקמה דבר המשפר את ערכן ואינה ידועה בפירות אחרים.
 |
|
 |
|
תמונה 1. שקמה |
|
תמונה 2. פגות שקמה - חלקן מבוקעות |
(1) למעשה גם בפרושם יש רמז לשקמה (הריבמ"ץ מזכיר את השם סיקומורי שהוא השם הלטיני של השקמה) אלא שבניגוד לרמב"ם המתייחס לשקמה כמין עצמאי הם סבורים שמדובר בבן כלאיים של תאנה ומין נוסף.
(2) גישה המנוגדת לדברי תוי"ט המבדיל בין שקמה ו"בנות שקמה".
(3) כיום משמש הגז כדי לזרז הבשלה מלאכותית ("הבחלה") של פירות כגון תמרים, הדרים ובננות שנקטפו בעודם בוסר.
(4) בתחום התפוצה המקורי של השקמה מותנית יצירת הזרעים בחדירת צרעה (Ceratosolen) המקיימת יחסי הדדיות עם השקמה . בארץ ישראל צרעה זו אינה קיימת אך מאידך חודרות לפגות צרעות טפילות (Sycophaga) המטילות את ביציהן בשחלות הפרחים הנקביים והופכות את הפגות למדגרה עבור צאצאיהן אך אינן גורמות ליצירת זרעים.
לעיון נוסף:
. ברסלבי, 'עמוס נוקד, בוקר ובולס שקמים', בית מקרא יב,ג (תשכז) (עמ' 87-101(.
י. גליל, 'השקמה בתרבות ישראל', טבע וארץ, ח (תשכ"ו), (עמ' 306-320, 338-355).
ז. עמר, 'צמחי המקרא', הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 120-121).
ז. עמר, 'גידולי ארץ ישראל בימי הביניים', הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ס (194-201).
י. פליקס, 'עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל', הוצאת מס, ירושלים תשנ"ד (161-167).
ייצוגה של השקמה בפסיפסים בארץ ישראל: ע. אביטל, 'הגידולים והכלים החקלאיים בפסיפסים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית מארץ ישראל', כרך המחקר, חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ד (עמ' 175-178). לקריאה לחצו כאן.
לשאלת תפוצתה של השקמה בארץ לאור מקום מושבו של עמוס ראו: י. שפנייר, 'בליסת שקמים באזור עין גדי: הערה בעקבות ממצא ארכיאולוגי', על אתר ו', הוצאת תבונות (תש"ס).
שקמה באתר צמח השדה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
