איך אפשר לחלוק על גדולים?
הרב דב קדרון
ביצה ה ע"ב
בית דין אינו יכול לבטל דברי בית דין שקדם לו, אלא אם כן האחרון גדול מן הראשון בחכמה ובמניין.
ב"בירור הלכה" מובא פירושם של הרדב"ז והכסף משנה לדעת הרמב"ם, שדין זה נאמר רק לגבי תקנות וגזרות דרבנן, אבל בדיני תורה אם בית הדין הגדול דרש את פסוקי התורה כפי שנראה לו ועמד אחריהם בית דין אחר ונראה לו טעם אחר לסתור את דברי בית הדין הקודם – הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו.
אולם מחבר "בירור הלכה", הרב דוב הכהן קוק זצ"ל, עמד על כך שהרמב"ם עצמו, בפירושו למשנה לא הזכיר שיש הבדל בין דיני תורה לתקנת חכמים, ונראה שהוא מפרש שגם בדיני התורה אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו.
על פי זה ועל סמך ראיות נוספות הוא כתב שיש לחלק בין שני סוגים של דיני תורה: א. כאשר בית הדין השני מסתמך על דרשה באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן – כל בית דין יכול לסתור את דברי בית הדין שקדם לו, ועל זה נאמר (דברים יז, ט): "וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם".
ב. אולם בית דין גדול שפסק הלכה מצד הסברא לפי ראות עיניהם, אין בית דין אחר יכול לבטל את דבריהם ולומר שלא נראה בעיניהם דברי הראשונים, אלא אם כן הוא גדול מהם בחכמה ובמניין.
כלומר: כאשר יש לבית הדין השני מקור מוכח לסמוך עליו הם יכולים לחלוק על הראשונים, אבל כאשר מדובר בסברא אין להם סמכות לחלוק על הגדולים מהם.
