הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איכא דאמרי"
ביצה ז ע"א
ואי בעית אימא: מאי עם יציאתה נגמרה - עם יציאת רובה נגמרה, וכדרבי יוחנן. דאמר רבי יוחנן: ביצה שיצאה רובה מערב יום טוב וחזרה - מותרת לאכלה ביום טוב.
ואיכא דאמר: מאי עם יציאתה נגמרה עם יציאת כולה נגמרה, עם יציאת כולה - אין, אבל רובה - לא, ולאפוקי מדרבי יוחנן.
...תנו רבנן: כל שתשמישו ביום - נולד ביום, כל שתשמישו בלילה נולד בלילה, כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה - נולד בין ביום ובין בלילה. כל שתשמישו ביום נולד ביום - זו תרנגולת, כל שתשמישו בלילה נולד בלילה - זו עטלף, כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה - אדם וכל דדמי ליה. אמר מר: כל שתשמישו ביום נולד ביום - זו תרנגולת. למאי נפקא מינה? לכדרב מרי בריה דרב כהנא. דאמר רב מרי בריה דרב כהנא: בדק בקנה של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים ומצא בה ביצה - מותרת. - והלא בדק! - אימר: לא בדק יפה יפה. ואפילו בדק יפה - אימר: יצתה רובה וחזרה הואי, וכדרבי יוחנן. איני? והא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רב: בדק בקנה של תרנגולת מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים ומצא בה ביצה - אסורה! - התם בדספנא מארעא. - אי הכי, דרב מרי נמי אימא מארעא ספנא! - בדאיכא זכר בהדה. - בדאיכא זכר נמי, אימא מארעא ספנא! - אמר רבינא: גמירי, כל היכא דאיכא זכר - לא ספנא מארעא. ועד כמה? - אמר רב גמדא משמיה דרב: כל היכא...
1.
הרמב"ם לא הזכיר כלל את הדינים המוזכרים לעיל בסוגיה:
2.
צל"ח מסכת ביצה דף ז עמוד א:
ודע כי לא מצאתי בדברי רבינו הגדול [הרמב"ם] שהזכיר לא דברי ר' יוחנן ביצאה רובה וחזרה
ולא דברי רב מרי
ולא כל אלו החילוקים בין איכא זכר בהדה או לא,
ובכל נושאי כליו המפורסמים לא ראיתי שהרגישו בזה.
הערה: אבל הוא לא מציין שהשו"ע כן הביא דינים אלה.
3.
והנלע"ד שרבינו תפס לישנא בתרא דלעיל עיקר דהיינו איכא דאמרי דרב אמר עם יציאת כולה נגמרת ולאפוקי מדר' יוחנן,
מתאים לשיטת הרמב"ם שמכריע בש"ס לפי הלשון האחרון, [למשל, בלשון "איכא דאמרי". בסוגייתנו נאמר "איכא דאמר" ולא "איכא דאמרי" וכן לפני כן נאמר "ואיבעית אימא", אבל ה"איכא דאמר" הוא הלשון אחרון].
וכיון דליתא לדר' יוחנן ממילא אין מקום לכל סוגיא דרב מרי ודר' יוסי בר שאול כלל.
4.
ואמנם היא גופה טעמא בעי למה דחה דברי ר"י מהלכה והלא אף אם נימא כאיכא דאמרי מ"מ הרי קיי"ל [לעיל ד א] כר' יוחנן נגד רב אפילו היכי דפליג רב בהדיא, וק"ו כאן דבדברי רב גופא איכא תרי לישני ור"י מתיר להדיא שראוי לפסוק כר' יוחנן.
הוא מקשה: מדוע לא מכריעים כרבי יוחנן והרי הכלל הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב".
5.
ואולי נראה לומר שלא פוסקים כרבי יוחנן כי הגמרא עצמה אומרת "לאפוקי מדרבי יוחנן", כלומר שפוסקים - לפי לשון זה - כלשון האחרון. אמנם ברור שלגמרא ["עורך הגמרא" / "סתמא דגמרא"] מותר לפסוק כנגד כללי ההכרעה המקובלים. ובמקרים כאלה לא שואלים בדרך כלל מדוע באמת הגמרא עצמה פסקה שלא כרבי יוחנן למרות הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד רב.
6.
הצל"ח מיישב:
והנראה בזה כי אף דבכל דבר הנוגע לדינא רובו ככולו וכיון שהביצה יצאה רובה מיחשב ככולה, מ"מ לענין דבר הנוגע בטבע אינו כן והביצה אף שיצאה רובה וחזרה אף שלענין הדין אמרינן דהוה כאלו נולדה מכל מקום לענין שתוכל לגדל אפרוחים אם שוב נשחטה התרנגולת והביצה בתוכה אינו ראויה לגדל אפרוח, כי אין הטבע נגמר כי אם ביציאתה כולה לאויר העולם ולא ברובה, וכן לענין הטעם אין שבח הטעם נגמר כי אם ביציאת כולה.
ומעתה נוכל לומר דלאיכא דאמרי דרב פליג על ר"י היינו דאזלי לשטתייהו לעיל דף ד' ע"א דרב אית להו הכנה דרבה ור"י לית ליה הכנה, ולר"י טעם איסור ביצה שנולדה ביום טוב הוא משום משקין שזבו כדאמרינן לעיל דף ג' ע"א ולכן כיון שיצאתה רובה דנחשב ככולה שוב לית בה גזירת משקין שזבו, ורב לטעמיה דאית ליה הכנה והרי עיקר ההכנה דביצה היינו שע"י הלידה היא מוכנת לגדל אפרוח וכן נגמר טעמה לשבח וזה אינו נגמר כי אם ביציאת כלה, ולכן כיון שלא נגמר יציאת כלה עד יום טוב מקרי לענין זה ביצה שנולדה ביום טוב והרי היא בכלל מה שאסרו חכמים משום גזירה דיום טוב אחר השבת.
וכיון דלעיל דף ד' ע"ב מסקינן דהלכתא כרב בהני תלת לכן דחה רבינו הגדול דברי ר"י ופסק כרב.
הוא מסביר שסוגייתנו קשורה [והוא מרחיב בעניין זה] לסוגיה בדף ד-ה, ומכיוון ששם הגמרא הכריעה במפורש כרב נגד רבי יוחנן לכן כך גם בסוגייתנו [כי דינו של רבי יוחנן בסוגייתנו קשור לדינו של רבי יוחנן, שרבי יוחנן לא סובר את דין "הכנה דרבה"].
וקשור להמשך לדברים לעיל בסעיף 5.
7.
ולישנא קמא דלעיל דגם רב מתיר ביציאת רובה, נלע"ד דלישנא קמא ולישנא בתרא פליגי במ"ש לעיל [ד"ה אבל רובה] דכיון דיצאה רובה וחזרה היא מלתא דלא שכיחא, לא היה לחכמים לגזור עליה כי היכי דלא גזרו על הנמצאות במעי שחוטה משום דלא שכיחא, וזהו סברת לישנא קמא אליבא דרב, והאיכא דאמרי סברי כמש"ל דבשלמא נמצאת במעי אמה אינה נכללת בכלל ביצה שנולדה, אבל זו כיון שעל כל פנים יצאה ביום טוב היא נכללת בכלל ביצה שנולדה. ומה שלא הביא הרמב"ם הך דכל שתשמישו ביום וכו' יבואר בדברינו לקמן ע"ב [ד"ה כי לא בדק].
