הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
סתירה מאמורא על אמורא / השתנות הזמנים
ביצה ה ע"א
אתמר, שני ימים טובים של ראש השנה, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: נולדה בזה אסורה בזה.
דתנן: בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום (כולו), פעם אחת נשתהו העדים לבא
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ה עמוד א
ונתקלקלו הלוים בשיר. התקינו שלא יהו מקבלים את העדים אלא עד המנחה. ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה - נוהגין אותו היום קדש, ולמחר קדש.
אמר רבה: מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת.
דתנן: משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום. -
אמר ליה אביי: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה אסורה! -
אמר ליה: אמינא לך אנא רבן יוחנן בן זכאי ואת אמרת לי רב ושמואל? -
ולרב ושמואל קשיא מתניתין! -
לא קשיא, הא לן, והא להו.
ורב יוסף אמר: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה. מאי טעמא? הוי דבר שבמנין, וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.
...
ותניא: כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי,
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ה עמוד ב
ובקש להפקירו לעניים. אמרו לו תלמידיו: רבי! כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו. מאן חבריך - רבן יוחנן בן זכאי. טעמא - דנמנו, הא לא נמנו - לא.
...
שמע מינה: דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. וכי תימא: הני מילי - בדאורייתא, אבל בדרבנן לא -
תא שמע: כרם רבעי.
והא כרם רבעי דרבנן וקאמרי ליה: כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו.
וכי תימא: ביצה נמי אמנו עלה רבן יוחנן בן זכאי ושריוה,
כי אמנו - אעדות, אביצה - לא אמנו.
אמר ליה אביי: אטו ביצה במנין מי הואי? ביצה בעדות תליא מלתא, אתסר עדות אתסר ביצה, אשתרי עדות אשתרי ביצה.
רב אדא ורב שלמן, תרוייהו מבי כלוחית, אמרי: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה.
מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו ביצה ביום טוב שני, השתא נמי ניכול.
ולא ידעי דאשתקד שתי קדושות הן, והשתא קדושה אחת היא. -
אי הכי, עדות נמי לא נקבל, מאי טעמא - מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא קבלנו עדות החדש כל היום כולו, השתא נמי נקבל. -
הכי השתא? התם עדות מסורה לבית דין, ביצה לכל מסורה.
רבא אמר: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה. מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש?
ואמר רבא: הלכתא כותיה דרב בהני תלת, בין לקולא בין לחומרא.
מבנה הסוגיה - חלקי:
1.
אתמר, שני ימים טובים של ראש השנה, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: נולדה בזה אסורה בזה.
דתנן: בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום (כולו), פעם אחת נשתהו העדים לבא
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ה עמוד א
ונתקלקלו הלוים בשיר. התקינו שלא יהו מקבלים את העדים אלא עד המנחה. ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה - נוהגין אותו היום קדש, ולמחר קדש.
תקנת חכמים [סנהדרין] היתה, ששני ימי ראש השנה נחשבים כיום אחד, ולכן פוסקים רב ושמואל, שביצה שנולדה ביום הראשון אסורה ביום השני.
2.
אמר רבה: מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת.
דתנן: משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום. -
רבה חולק ואומר שאחרי שרבן יוחנן בן זכאי תיקן אחרי החורבן שיקבלו עדות החודש כל היום [כי כבר אין חשש שיקלקלו הלויים את השיר על הקרבן בבית המקדש] אזי יוצא ששמירת שני ימי ראש השנה היא רק מספק, ואחד מהם הוא יום חול, ולכן צריך להיות הדין שכיום ביצה שנולדה ביום הראשון של ראש השנה תהיה מותרת ביום השני, כי ממה נפשך אחד הימים הוא יום חול!
3.
אמר ליה אביי: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה אסורה! -
מקשה אביי על רבה: הרי רב ושמואל אמרו שהביצה אסורה [והרי מדובר בתקופה שאחרי תקנת ריב"ז]
ראה בסעיף הבא:
4.
אמר ליה: אמינא לך אנא רבן יוחנן בן זכאי ואת אמרת לי רב ושמואל? -
רבה משיב: כיצד אביי מקשה על רבה מרב ושמואל, הרי רבה מביא הוכחה מדברי רבן יוחנן בן זכאי.
ויש להעיר: ניסוח כנ"ל – מופע יחידאי בש"ס!
4.1
עד כאן יש לתמוה: הרי באמת רבה צודק. כיצד אביי מקשה עליו מרב ושמואל.
אלא כנראה שאביי מתכוון לומר, שהרי בוודאי רב ושמואל ידעו את תקנתו של ריב"ז במשנה, וכנראה היה לרב ושמואל הסבר מדוע אין סתירה בינם לריב"ז.
4.2
ועוד נראה להסביר, שמכך שאת הדין אמרו רב ושמואל "דאמרי תרוייהו" משמע שדין זה נקבע כבר בדורות שלפניהם! [יש כאן חידוש בהסבר המושג "דאמרי תרוייהו"]
4.3
וכנראה שרבה סובר שרב ושמואל התייחסו לדינם רק לתקופה שלפני תקנת ריב"ז, כלומר עד לחורבן בלבד. ולכן רבה אמר את דינו רק במה שמתאים לתקופה שאחרי החורבן, וכנראה זוהי כוונת דברי רבה במשפט הנ"ל [ולכן הגמרא לא השתמשה בביטוי "גברא אגברא קארמית"].
5.
הגמרא כנראה מסכימה להסברו של רבה, ובכל אופן הגמרא חושבת שרב ושמואל כן התייחסו גם עבור התקופה שאחרי החורבן, וממילא קשה עליהם מהמשנה של ריב"ז.
ולרב ושמואל קשיא מתניתין! -
מהמשנה של ריב"ז משמע שלא כרב ושמואל!
6.
לא קשיא, הא לן, והא להו.
הגמרא מיישבת: גם אחרי תקופת החורבן ותקנת ריב"ז יש הבדל בין בני ארץ ישראל ובני בבל [ראה בהרחבה בפרשנים].
נראה שמתשובת הגמרא משמע כדברינו לעיל בסעיף 4, שהדיון היה על איזו תקופה בדיוק התייחסו רב ושמואל בהלכה שהם קבעו.
7.
ורב יוסף אמר: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה. מאי טעמא? הוי דבר שבמנין, וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו...
רב יוסף טוען שגם לפי רבה שהביא את תקנת ריב"ז בכל זאת עד ריב"ז שני ימי ראש השנה נחשבו כיום אחד [ולכן ביצה שנולדה ביום הראשון של ראש השנה אסורה ביום השני] ודין זה לא השתנה גם אחרי תקנת ריב"ז, כי לא קם בית דין אחר [גם לא של ריב"ז] ששינה את התקנה המקורית שהיתה תקפה לפני ריב"ז. כלומר, למרות שלפי תקנת ריב"ז עושים את שני הימים של ראש השנה מספק, אבל עצם התקנה הקודמת לא בוטלה, ולכן שני הימים עדיין נחשבים כיום אחד, ולכן הביצה שנולדה ביום הראשון אסורה אף ביום השני.
8.
והגמרא דנה בעיקרון הנ"ל:
ותניא: כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי...
שמע מינה: דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו...
9.
וכי תימא: ביצה נמי אמנו עלה רבן יוחנן בן זכאי ושריוה,
כי אמנו - אעדות, אביצה - לא אמנו.
מסקנת רב יוסף, שריב"ז וחבריו לא התייחסו באופן ישיר לדין הביצה לכן נשאר המצב שהיא אסורה ביום השני.
ולפיו יוצא, שגם כיום אסורה הביצה ביום השני!
10.
אמר ליה אביי: אטו ביצה במנין מי הואי? ביצה בעדות תליא מלתא, אתסר עדות אתסר ביצה, אשתרי עדות אשתרי ביצה.
עונה אביי שהרי גם איסור הביצה ביום השני לא נקבע על ידי ריב"ז באופן ישיר, אלא הדין של הביצה נובע מהקביעה אם קיבלו את עדות החודש אחרי מנחה. וממילא דין הביצה היה כלפני ריב"ז - שאסורה ביום השני - וכדינם של רב ושמואל.
11.
רב אדא ורב שלמן, תרוייהו מבי כלוחית, אמרי: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה.
מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו ביצה ביום טוב שני, השתא נמי ניכול.
ולא ידעי דאשתקד שתי קדושות הן, והשתא קדושה אחת היא. -
אי הכי, עדות נמי לא נקבל, מאי טעמא - מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא קבלנו עדות החדש כל היום כולו, השתא נמי נקבל. -
הכי השתא? התם עדות מסורה לבית דין, ביצה לכל מסורה.
גם אמוראים נוספים אומרים, שגם אחרי תקנת ריב"ז עדיין הביצה אסורה ביום השני כמו שהיה המצב לפני תקנת ריב"ז. והוא מנמק, שכשייבנה בית המקדש עלולה להיווצר פעם נוספת התקלה שהיתה בזמן בית שני!
והוא מבדיל בין דין קבלת העדים - שנעשה בבית דין שלא יטעו - לבין דין הביצה - שנאמר לכל אדם.
12.
גם רבא אומר כאמוראים לעיל, שהביצה אסורה ביום השני:
רבא אמר: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה. מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש?
רבא מסביר שגם לפי ריב"ז הביצה אסורה ביום השני של ראש השנה.
13.
ואמר רבא: הלכתא כותיה דרב בהני תלת, בין לקולא בין לחומרא.
לא מובן מה רבא מוסיף עכשיו, הרי גם לפי ההסבר שלו סעיף הקודם יוצא שהדין כרב ושמואל!
13.1
כנראה שהוא קובע שיש קשר בין שלושת הדינים של רב במחלוקתו עם אחרים - כפי שהוסבר בדף הקודם.
13.2
אולם לפי הרא"ש:
רא"ש מסכת ביצה פרק א סימן ג:
והדר [דף ה ע"ב] אמר רבה אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה. מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש אלמא קדושה אחת היא וביצה אסורה:
משמע ממנו שהיתה לו גירסה בסוגייתנו, שבקטע שבסעיף 12 לעיל מדובר ב"רבה" ולא ברבא. כלומר, רבה חזר בו מטענתו בסעיף 2 לעיל.
ולפי זה ברור מדוע בסעיף הנוכחי - סעיף 13 אין משום כפילות אלא הכרעה סופית של רבא!
14.
לגבי הלכה סופית ראה בתחילת הדף הבא שיש בה המשך קצר לסוגייתנו.
