פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"ואם איתא לא לימא ליה"
מצוות תוכחה לגוי
בפעם ביקר מרן הגאון רבי יחזקאל סרנה ראש ישיבת חברון, אצל מרן הגאון רבי דוב בעריש ווידנפלד – הרב מטשעבין. כדרכם של אבירי התורה התנהלה ביניהם שיחה בדברי תורה. בתוך הדברים שאל הגר"י סרנה את הרב מטשעבין, האם גבי לגבי גוי הרוצה לתת מתנה ליהודי, שייך הענין של 'שונא מתנות יחיה', או שמא לא. הרב מטשעבין השיב לו על אתר כי ב"סמ"ע" (רמט, ד) מבואר הטעם בשונא מתנות יחיה, שהוא משום שאם יקבל ממנו מתנה, שוב לא יוכל להוכיחו, אם יהיה בכך צורך. אך הנה לפנינו כתב רש"י (ד"ה ואם איתא) שלגבי גוי אין מצוות תוכחה. וממילא – הוכיח הרב מטשעבין, אם אין תוכחה לגוי, אין טעם שלא לקבל ממנו מתנה, ולא שייך לגביו שונא מתנות יחיה.
חתנו של הרב מטשעבין, הלא הוא הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון, נדרש ליישב חידוד זה של חותנו, עם שמועה אחרת המתבדרת משמו. כאשר ירד אברהם למצרים אמר לשרה (בראשית יב, יג) "אמרי נא אחותי את למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך", ופירש רש"י בשם חז"ל "ויתנו לי מתנות". והנה הקושיא ידועה, וכי חסר אברהם את מתנותיהם של המצרים. ומוסרים משמו של הרב מטשעבין, שכך אמר אברהם, הן אני שונא מתנות וממילא ראוי לחיות, ברם הלא לא ניכרת שנאת המתנות שלי. אבל אחרי שיבקשו לתת לי מתנות ואני אמנע מלקחתם, או אז יוכח כי אני שונא מתנות ואחיה.
ומעתה נדרש הגרב"ש שניאורסון ליישב את הסתירה שבין דברי חותנו - מחד הוכיח הרב מטשעבין כי אין ענין של שונא מתנות ביחס אל גויים, ומאידך לגבי אברהם אבינו, אמר שבשעה שאברהם סירב לקבל מתנות מהמצרים – הנכריים, היה בזה משום שונא מתנות. וביאר הגרב"ש, שלגבי אברהם היה ענין שונה משאר העולם – שלגביהם אכן לא שייך שונא מתנות ביחס אל מתנות המתקבלות מגוי. שכן אברהם אביו שהיה הראשון לפרסם אלקות בעולם שכולם היו עובדי עבודה זרה והוא שבא לקרבם, אצלו בודאי היה שייך הטעם שלא ייקח מהם מתנות כדי שיוכל להוכיחם. והדברים נפלאים.
