השפעות חינוכיות / רפי זברגר

סוכה נו ע''ב

הקדמה

בסייעתא דשמיא אנו מסיימים היום את מסכת סוכה, נלמד את סופה של המשנה האחרונה, העוסקת בחלוקת לחם הפנים בין משמרות הכוהנים. נקדים מספר הקדמות:
• הצד היותר חשוב בעזרה הוא הצד הצפוני, שכן כל הקורבנות הוקרבו מצפון למזבח, בחלק הצפוני של העזרה.
• באותו מקום, בצפון העזרה היו עשרים וארבע טבעות, כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה, שבהם היו תחובים את ראש הבהמה כדי שלא תזוז בשעת השחיטה. הטבעת הייתה מסתובבת, כך שהיה פתח פתוח למעלה, שם הכניסו את ראש הבהמה, ולאחר מכן סובבו את הטבעת ואז הפתח עבר להיות למטה והבהמה לא יכלה לזוז בשחיטה.
• בכותל התא הצפוני (מצפון למקום השחיטה) היו עשרים וארבעה תאים להנחת סכינים של השחיטה, תא לכל משמרת כהונה.
הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום.
כדי להראות ''חשיבותה'' של המשמרת הנכנסת, שמאותו רגע ואילך היא קבלה אחריות על עבודת המקדש למשך שבוע, הוחלט כי חלוקת לחם הפנים לכוהני המשמרת הנכנסת תהיה בצפונה של העזרה, ואילו חלוקת לחם הפנים למשמרת היוצאת (כמתואר ברישא של המשנה) תהיה בצד הדרומי, הפחות חשוב.
בילגה לעולם חולקת בדרום, וטבעתה קבועה, וחלונה סתומה.
בילגה הינה אחת מעשרים וארבע משמרות כהונה, קיבלה מספר ''עונשים'' הקשורים לעבודתה במקדש:
1. גם כשהיא נכנסה לעבוד במקדש, הם חילקו את לחם הפנים שלהם בצד הדרומי, הפחות חשוב.
2. טבעת של בית בילגה מבין הטבעות בצפון העזרה הייתה קבועה ולא הסתובבה, כך שלא יכלו להשתמש בה, ולכן כוהני בית בילגה היו מחויבים להשתמש בטבעת של משמרת כהונה אחרת.
3. גם התא של בית בילגה לשימוש הסכינים היה סתום, כך שגם בנושא זה היו צריכים להיעזר בתאים של משמרות כהונה אחרות.
 

הנושא

נלמד את הקטע האחרון במסכת, העוסק בעונש שקבלה משמרת בית בילגה.
תנו רבנן: מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים. כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה: לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק!
מרים בת משפחה של בית בילגה המירה את דתה ואף התחתנה עם מלך יווני. ובהמשך אף ביזתה את הקודש, בכך שהייתה בועטת במזבח, ומכנה אותו בשם זאב זאב. בכך התכוונה להתריס כי המזבח מחייב הקרבת קורבנות, אשר ''מבזבזות'' ו''טורפות'' את כספם של עם ישראל (כמו הזאב הטורף) בתקופה הקשה של מלחמה עם יוון
וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה, וסתמו את חלונה. ויש אומרים: משמרתו שוהה לבא, ונכנס ישבב אחיו עמו, ושימש תחתיו.
בעקבות מעשיה של מרים החליטו חכמים להעניש את כל המשרת של בית בילגה.
יש המסבירים כי טעם העונש היה בכך שהם לא הזדרזו להגיע בזמן לעבודת המשמרת שלהם ועיכבו את אנשי המשמרת הקודמת של ישבב
אף על פי ששכיני הרשעים לא נשתכרו - שכיני בילגה נשתכרו, שבילגה לעולם חולקת בדרום וישבב אחיו בצפון.
הגמרא מעירה על ההסבר השני, כי משמרת השכנה של בילגה, הרוויחה מכך שאנשי בילגה זלזלו ולא הגיעו בזמן, למרות שבדרך כלל ''שכנים של הרשע'' לא נהנים מרשעותו של שכנם (על פי הכלל: אוי לרשע ואוי לשכנו).
בשלמא למאן דאמר משמרתו שוהה לבא - היינו דקנסינן לכולה משמר, אלא למאן דאמר מרים בת בילגה שהמירה דתה, משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה?
מקשה הגמרא: ניתן להבין את העונש על משמרת בילגה לפי ההסבר השני, שכן מדובר בזלזול של כל בני המשמרת. אך לא ברור לפי ההסבר הראשון, מדוע מעשיה של בת אחת (מרים) מתוך אנשי המשמרת מענישה את כל המשמרת?
אמר אביי: אין, כדאמרי אינשי: שותא דינוקא בשוקא, או דאבוה או דאימיה.
עונה אביי, בתשובה של ''אין הכי נמי''. מעשיה של מרים אינו מעיד רק עליה, כי אם גם על הוריה. כשהיא מתנהגת בצורה כזאת, ומבזה בראש חוצות את קודשי ישראל, יש לכך ''מקור'' מן הבית. כנראה שגם בני משפחתה, ובעיקר הוריה לא כיבדו כל כך את הקודשים, ומכוח זה היא הגיעה לאן שהגיעה.
ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה?
ממשיכה הגמרא להקשות: אפשר להבין ענישה של הורי מרים. אך מדוע כל המשמרת נענשת בעקבות משפחה אחת?
אמר אביי: אוי לרשע אוי לשכינו, טוב לצדיק טוב לשכינו, שנאמר : אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.
אביי ממשיך לענות ומסביר, כי גם שכנים של הרשע סובלים משכנם. אוי לרשע ואוי גם לשכניו של הרשע. ומסיימת הגמרא את המסכת בכלל ההופכי הטוב של ''טוב לצדיק טוב לשכינו''.
 

מהו המסר

תיאור עונשם של בני בילגה המסיים את המסכת מלמד אותנו לא מעט מסרים, ננסה לעמוד על חלקם:
• אין ענישה ללא סיבה. אם אדם או ילד מקבל עונש צריכה להיות לכך סיבה טובה לכך.
• הכול מתחיל מהבית. התנהגות לא טובה בבית, דיבורים ומחשבות לא טובות, מעשים לא הגונים משפיעים מאוד על הילדים. גם אם לא רואים זאת מיד, הרי כעבור שנים ניתן להבחין בהשפעות אלו. אם ההורים אינם מכבדים אנשים אחרים, או אינם מכבדים דברים חשובים וקדושים, הרי שהתנהגות זו תחלחל מטה, ותשפיע רבות גם הילדים במשך כל חייהם. כמובן שאפשר ורצוי מאוד להסיק גם לכיוון השני: התנהגות המכבדת כל אדם, רואה בכל אדם את הצדדים הטובים שלו, גם מחלחלת אל הילדים, וסביר להניח שגם הם יכבדו אנשים אחרים.
• החלטה של מחבר הגמרא לסיים את מסכת סוכה דווקא בסיפורים אלו כנראה בא ללמדנו, כי גם בחג כל כך יפה ושמח, עם המון חיבור לאנשים היושבים בסוכות יחדיו, גם בחג שכזה יש להישמר ולהיזהר. ואולי דווקא בחג זה, יש לשמור מכל משמר על התנהגות נאותה, על כבוד בין אנשים ויחס יפה וטוב איש לרעהו.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]