עקרונות חלוקה / רפי זברגר

סוכה נה ע''ב

הקדמה

נלמד את המשנה הראשונה בעמוד ב'. נקדים מספר הקדמות:
• במהלך ימי חג הסוכות מוקרבים כל יום פרים, אלים, שעיר וכבשים.
• מספר האילים, השעיר והכבשים היומי הוא קבוע לכל הימים. שני אילים, שעיר אחד וארבעה עשר כבשים.
• מספר הפרים משתנה ויורד כל יום. ביום ראשון שלשה עשר פרים, ביום השני שנים עשר פרים, וכן הלאה עד היום השביעי, בו הקריבו שבעה פרים. סך כל הפרים בכל ימות החג : שבעים פרים.
• במהלך השנה מכהנים בכל שבוע משמרת כהונה אחת מתוך עשרים וארבע משמרות כהונה. בימי החג כל המשמרות מכהנות, לפי הסדר הכתוב בספר דברי הימים א', כ''ד, ולכן לא היה צריך לעשות פיס ביניהם (רש''י).
• שבעים פרי החג התחלקו לכל המשמרות, כך שכמעט כל המשמרות הקריבו שלשה פרים במהלך החג, מלבד שתי משמרות שהקריבו רק שני פרים 70 - (24*3 )
• הקרבת הפר ''נחשבת'' יותר מהקרבת קורבנות אחרים, לכן דאגו שלא תהיה משמרת שתקבל להקריב שני פרים באותו יום, והשאיפה שגם לא יקריבו שני פרים בשני ימים עוקבים (רק ביום הראשון והשני היתה משמרת אחת שקבלה פר יום אחר יום).
• בשמיני עצרת מספר הקורבנות היה שונה: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים.
 

הנושא

המשנה מתארת את חלוקת קורבנות החג למשמרות הכהונה:
יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים, אילים שנים, ושעיר אחד.
כל יום התחילו להקריב את הפרים. ביום ראשון הקריבו שלש עשרה משמרות את הפרים, ולאחר מכן הקריבו את שני האילים והשעיר (יחד שש עשרה משמרות).
נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות. ביום ראשון - ששה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.
נשארו עוד ארבעה עשר כבשים עבור שמונה המשמרות הנותרות (13+2+1)-24. שש משמרות הקריבו שני כבשים, ושתי המשמרות האחרונות קבלו כבש אחד לכל משמרת.
בשני - חמשה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד. בשלישי - ארבעה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד. ברביעי - שלשה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד. בחמישי - שנים מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד. בששי - אחד מקריב שנים, והשאר אחד אחד. בשביעי - כולן שוין.
ביום השני התווספו למשמרות המקריבות את הכבשים עוד משמרת אחת (ירד מספר הפרים), וכך מספר המשמרות המקריבות את ארבעה עשר הכבשים גדל באחד מידי יום.
ביום שני נשארו תשע משמרות לכבשים (24-15), חמש הקריבו שני כבשים, וארבע משמרות כבש אחד.
ביום השלישי נשארו עשר משמרות לכבשים (24-14), ארבע הקריבו שני כבשים, ושש משמרות הקריבו כבש אחד.
ביום הרביעי נשארו אחת עשרה משמרות לכבשים (24-13), שלש משמרות הקריבו שני כבשים, ושמונה משמרות כבש אחד.
ביום החמישי נשארו שתים עשרה משמרות לכבשים (24-12) שתי משמרות הקריבו שני כבשים, ועשר משמרות הקריבו כבש אחד.
ביום השישי נשארו שלש עשרה משמרות (24-11) משמר אחת הקריבה שני כבשים, ושתים עשרה משמרות הקריבו כבש אחד.
ביום השביעי נשארו ארבע עשרה משמרות (24-10) וכל המשמרות הקריבו כבש אחד בלבד.
בשמיני - חזרו לפייס כברגלים.
כיוון שביום השמיני הקריבו תשעה קורבנות (פר, איל ושבעה כבשים) היה צריך לעשות פיס כדי להחליט איזו משמרת תקריב כל קרבן. יש מחלוקת תנאים האם רק שתי המשמרות שלא זכו להקריב שלשה פרים בימי חג הסוכות משתתפות בפיס של הפר בשמיני עצרת, או כל המשמרות חוזרות ומשתתפות בפיס זה.
אמרו - מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה.
המשנה מסיימת בכלל שהזכרנו בהקדמה, כי השאיפה הייתה לא לתת לאותה משמרת הקרבת פר בשני ימים עוקבים (קרה רק פעם אחת בלית ברירה: ביום הראשון הקריבו שלשה עשר פרים, ביום השני שנים עשר פרים, ביחד עשרים וחמשה פרים שזה אחד יותר ממספר כל המשמרות).
 

מהו המסר

נלמד מספר עקרונות בביצוע חלוקה בין אנשים/קבוצות/ילדים וכדו':
• לקבוע סדר מוגדר של חלוקה. קובעים פעם אחת סדר ומכאן ואילך הסדר נשמר ללא וויכוחים ומריבות.
• חלוקה מתחילה ב"דברים השווים" ורק לאחר מכן מחלקים את שאר הדברים ''השווים פחות''.
• יש לשאוף לא להשאיר אנשים שלא יקבלו כלום (אם ביום הראשון למשל, שבע משמרות היו מקריבות שני כבשים כל אחת (במקום שש), למשמרת האחרונה לא היה נשאר מה להקריב). 
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]