הגעה אל היעד / רפי זברגר

סוכה נד ע''ב

הקדמה

המשנה בדף הקודם עוסקת במספר התקיעות שהיו תוקעים בבית המקדש ובין היתר קבעה כי אין תוקעים יותר מארבעים ושמונה תקיעות. המשנה ציינה מתי תוקעים את המספר המקסימלי של התקיעות:
ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה: שלש לפתיחת שערים, שלש לשער העליון, ושלש לשער התחתון, ושלש למילוי המים, ושלש על גבי מזבח, תשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים, ותשע למוספין, שלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול.
המועד שתקעו ארבעים ושמונה תקיעות הוא ערב שבת קודש בחג סוכות: שלש תקיעות תקעו בכל פתיחת שערים. ובנוסף תקיעות הקשורות לשמחת בית השואבה לשם ניסוך המים (שתים עשרה תקיעות) : שלש לפתיחת שער ניקנור (שער עליון) ועוד שלש לשער התחתון (במזרח), ושלש בעת מילוי המים כשעברו בשער המים בחזרתם מהשילוח, שלש על גבי המזבח בעת שהקיפוהו. ועוד שמונה עשרה תקיעות כמו בכל יום (תשע לתמיד של בקר ותשע לתמיד של בין הערבים), ותשע למוסף החג. שלש נוספות כמו בכל יום שישי (להודיע על כניסת השבת) ועוד שלש להבדיל בין קודש לחול.
 

הנושא

הגמרא מקשה על הקביעה במשנה, כי היו מקסימום ארבעים ושמונה תקיעות במקדש:
ולא, והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת, דאי לרבי יהודה - חמשין וחדא, אי לרבנן - חמשין ושבע!
קשה הגמרא והרי בערב פסח שחל בשבת (פסח במוצ''ש) יש יותר מארבעים ושמונה תקיעות, תלוי במחלוקת רבי יהודה וחכמים. כדי להבין את הקושייה נקדים מספר הקדמות:
• היו שלש כתות במהלך הקרבת קרבן פסח, כמתואר במסכת פסחים.
• כל כת היו קוראים את ההלל שלש פעמים. וכל קריאה תקעו שלש תקיעות, יחד תשע תקיעות.
• לגבי הכת השלישית יש מחלוקת. רבי יהודה סובר כי רוב העם הקריבו בשתי הכתות הראשונות, לכן לא נשאר ציבור גדול לכת השלישית, ולכן קראו הלל רק פעם אחת (שלש תקיעות). לחכמים קראו גם בכת שלישית שלש פעמים (תשע תקיעות).
• יום רגיל תקעו עשרים ואחד תקיעות, במוסף של חג הוסיפו עוד תשע תקיעות. ביחד שלושים תקיעות.
על השלושים תקיעות הוסיפו לרבי יהודה עוד עשרים ואחד תקיעות (שמונה עשרה על שתי כתות ועוד שלש לכת השלישית) יחד חמישים ואחד תקיעות. ולחכמים הוסיפו עשרים ושבע תקיעות יחד חמישים ושבע.
אם כן, לפי שתי דעות התנאים יש יותר מארבעים ושמונה תקיעות שקבעה המשנה כמספר מקסימלי.
כי קתני - מידי דאיתיה בכל שנה, ערב הפסח שחל להיות בשבת, דליתיה בכל שנה ושנה - לא קתני.
עונה הגמרא כי המשנה עסקה רק בימים אשר נוהגים מידי שנה, וערב פסח שחל בשבת אינו קורה בכל שנה.
אטו ערב שבת שבתוך החג מי איתיה בכל שנה? זימנין דלא משכחת ליה, והיכי דמי - כגון שחל יום טוב ראשון בערב שבת.
מקשה הגמרא, והרי גם המקרה שעליו דברה המשנה, ערב שבת בחג סוכות שבו תוקעים ארבעים ושמונה תקיעות לא חל כל שנה, שהרי אם חל יום טוב ראשון בערב שבת, לא יורדים לשאוב מים בשבת, ובאותה שנה ערב שבת שלאחר מכן חל בליל שמיני עצרת, בו גם אין ניסוך המים. אם כן, בשנה כזאת מספר תקיעות יורד לשלושים ושש (פחות שתים עשרה תקיעות לכבוד ניסוך המים), כלומר, המשנה לא עוסקת רק בימים אשר חלים כל שנה, אם כן מדוע לא הזכירו גם את ערב פסח שחל בשבת, שם יש יותר מארבעים ושמונה תקיעות?
כי מקלעינן יום טוב ראשון בערב שבת, מדחי דחינן ליה, מאי טעמא - כיון דאיקלע יום טוב הראשון של חג להיות בערב שבת, יום הכיפורים אימת הוי? - בחד בשבת, הלכך דחינן ליה.
עונה הגמרא כי אין אפשרות שיום טוב ראשון של סוכות יחול בערב שבת (יום שישי). כיוון שאם כן יחול באותה שנה יום כיפור ביום ראשון (תמיד חמשה ימים לפני סוכות), ואז יצא שיהיו שני ימי שבתון זה אחר זה.
הגמרא במסכת ראש השנה מציגה שני חששות שמפניהם מעברים את חודש אלול ובכך ''דוחים'' את ראש חודש תשרי ביום אחד (ואז יום כיפור יחול ביום שני, ויום טוב ראשון של סוכות יחול בשבת).
מכך נובע בין היתר הכלל של ''לא אד"ו ראש'' (ראש השנה לא יכול לחול בימים ראשון, רביעי ושישי).
ומי דחינן ליה? והא תנן: חלבי שבת קריבין ביום הכיפורים, ואמר רבי זירא: כי הוינן בי רב בבבל, הוה אמרי: הא דתניא: יום הכיפורים שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין, ובמוצאי שבת לא היו מבדילין - דברי הכל היא. כי סליקית להתם, אשכחתיה לרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי דיתיב וקאמר: רבי עקיבא היא!
מקשה הגמרא על תירוץ זה ואומרת כי מצאנו בשני מקומות הלכות המעידות כי יום כיפור יכול לחול ביום ראשון:
1. המשנה במסכת שבת פוסקת כי ניתן להקריב את האימורים של קורבנות השבת גם ביום כיפור אשר חל במוצאי שבת. (ניתן להקריב אימורים כל הלילה שלאחר יום ההקרבה).אם כן, רואים שיום כיפור יכול לחול ביום ראשון.
2. רבי זירא מספר שכשהיה בבית המדרש של רב בבבל אמר כי הברייתא שפסקה כי אין לתקוע לפני שבת, כאשר חל יום כיפור בשבת, ואין להבדיל במוצ''ש שהוא ערב יום כיפור, הם שתי הלכות אליבא דכולי עלמא. אך כשהגיע לארץ ישראל שמע מרבי יהודה בנו של רבי שמעון כי ברייתא זו היא רק אליבא דרבי עקיבא. בכל מקרה, נלמד מן ההלכה השניה של הברייתא כי יש אפשרות שיום כיפור יחול ביום ראשון, ואז יום טוב ראשון של סוכות יכול לחול ביום שישי, בניגוד לתשובת הגמרא (שאמרה כי מעברים את אלול כדי שיום כיפור לא יחול ביום שישי).
לא קשיא, הא - רבנן, הא - אחרים היא. דתניא, אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת, ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת - חמשה.
עונה הגמרא כי הנושא נתון במחלוקת תנאים. חכמים אכן סוברים כמו התשובה של הגמרא, כי מעברים את אלול ודוחים את ראש השנה, כדי שיום כיפור לא יחול ביום ראשון, וזאת דעת משנתנו. לעומת זאת, שני המקורות האחרים (משנה במסכת שבת והברייתא שצוטטה ע''י רבי זירא) סוברים כדעת אחרים (רבי מאיר) הסובר כי אף פעם לא דוחים את ראש השנה, והפער בין שנה אחד לקודמתה תמיד יהיה ארבעה ימים בשנה רגילה, שהרי אורך שנה רגילה שלש מאות חמישים וארבעה יום (חודש מלא וחודש חסר במשך כל השנה), וחמשה ימים בשנה מעוברת (הוספת יום נוסף עקב הוספת אדר שני שהוא תמיד חסר ויש בו עשרים ותשעה יום).
התוספות במסכת פסחים (נ"ח:) אומרים כי חכמים סוברים כי ''דוחים'' את ראש השנה, גם במקרה וישנם עדים שבאו להעיד על ראיית הירח, ואז ''מאיימים'' עליהם שלא יעידו, כדי להגיע אל ''היעד המבוקש''.
 

מהו המסר

דעת חכמים כי ''דואגים'' לדחות את ראש השנה ביום, כדי להגיע למטרה מסוימת (שיום כיפור לא יחול ביום ראשון) היא באמת קשה. ושיטת התוספות מקשה עוד יותר להבין את העניין.
ניתנו על כך מספר תירוצים במסכת ראש השנה, שם עיקר הסוגייה, אך נעמוד על ''עיקרון הפעולה של חכמים''.
חכמים קבעו יעד מסוים, מסיבות כאלו ואחרות, ומגייסים את כל האמצעים להשיג יעד זה. אמנם אם יש ''בעיות ערכיות'' בדרך אל המטרה, מנסים להתמודד איתן, ולהציע פתרונות יצירתיים על מנת שלא יסתרו עקרונות חשובים.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]