אנרגיות של שמחה / רפי זברגר

סוכה נג  ע"א

הקדמה

למדנו במשנה בדף נ''א על תיאור השמחה הגדולה שהייתה בשמחת בית השואבה:
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות,
חסידים ו''אנשי מעשה'' (אנשים שהחשיבו את המעשים על פני הלימוד) היו רוקדים לפני הלוויים וכל העם באבוקות של אש. הגמרא מתארת שחלקם יכלו להקפיץ מספר אבוקות זו אחר זו ולתפוש אותן מבלי שתיגע אחת ברעותה. היו אומרים דברי שירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא כמפורט בדף שלנו:
תנו רבנן: יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו - אלו חסידים ואנשי מעשה, ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו - אלו בעלי תשובה. אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו.
חסידים משבחים את ילדותם אשר בה הם הלכו בדרכי ה', והיא לא מביישת את זקנותם, לעומת בעלי תשובה המשבחים את זקנותם לאחר חזרתם בתשובה, המכפרת על מעשיהם שהיו עושים בשעת ילדותם.
וכולם יחדיו מהללים ומשבחים את עבודת ה', בשאיפה ללא חטא, וגם מי שחטא – יש אפשרות לתשובה, שבעקבותיה תבוא מחילה של הקדוש ברוך הוא.
והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר,
לויים היו מנגנים בכלי נגינה רבים כדי להרבות בשיר ובשמחה.
על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתהלים, שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה.
המשוררים שרו ו בהתלהבות ובשמחה, על המדרגות המיוחדות לשמחת בית השואבה, שהיו בין עזרת ישראל לעזרת כוהנים.
 

הנושא

הברייתא המובאת בדף שלנו מתארת את לוח הזמנים של הלוויים במהלך כל שבעת ימי חג הסוכות. יש להניח כי גם עולי הרגלים היו שותפים בחלק גדול מאירועים אלו:
תניא, אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו.
רבי יהושע בן חנניה, שהיה לוי מספר על שרשרת האירועים שלהם בעיסוקי החג ובשמחה, במשך היום והלילה, כך שלא הספיקו כלל לישון בימי החג:
כיצד? שעה ראשונה - תמיד של שחר, משם - לתפלה, משם - לקרבן מוסף, משם - לתפלת המוספין, משם - לבית המדרש, משם - לאכילה ושתיה, משם - לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך - לשמחת בית השואבה.
גם בשעת הקרבת הקורבנות הלויים היו משוררים: מנחת הבקר, מוסף ותמיד של בין הערביים. במקביל לקורבנות הם גם התפללו: בשחרית ובמוסף לאחר הקרבת הקורבן, ובמנחה לפני הקרבתו (כדי שהקרבן יסיים את כל עבודות היום שבמקדש). בין קרבן מוסף למנחה היום היו לומדים תורה, ולאחר מכן אוכלים ושותים.
לאחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים החלו בשמחת בית השואבה שנמשכה לאורך כל הלילה. כך חזר מהלך היום בכל שבעת ימי החג.
איני? והאמר רבי יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים - מלקין אותו וישן לאלתר!
מקשה הגמרא: כיצד אפשר להעביר כך שבעה ימי חג מבלי לישון, והרי למדנו בהלכות שבועות, כי אדם הנשבע שלא יישן שלושה ימים, מיד מלקין אותו בגין עבירה של שבועת שווא, ויכול לישון מיד. כל זאת כיוון שאדם אינו מסוגל להעביר שלושה ימים מבלי לישון בכלל.
אלא הכי קאמר: לא טעמנו טעם שינה, דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי.
עונה הגמרא כי אמנם ישנו אבל ''לא טעמו טעם שינה'' על המיטה בנחת. אלא נמנמו האחד אל כתפיו של חברו, כך במשך כל ימי החג.
 

מהו המסר

תיאור מהלך יומם של הלוויים בשבעת ימי חג הסוכות מלמד אותנו שיעור ברצינות, בהתמדה, בשמחה ובהתלהבות.
לויים שתפקידם לשיר, לנגן ולשמח היו עושים זאת במסירות רבה אין קץ. בימים אלו, כאשר המוני בית ישראל היו עולים ובאים לירושלים עיר הקודש, הם עבדו, שמחו והתלהבו במלוא המרץ בכל שעות היממה. בזמן הקרבת הקורבנות – שרו וניגנו. בעת התפילה – עמדו והתפללו. בין לבין במשך היום ישבו בבית המדרש (או במקומות אחרים) ולמדו תורה. לאחר מכן, ישבו עם משפחותיהם ואכלו בשר ושתו יין להמשיך ולשמוח בשמחת החג.
שיא ''העבודה'' שלהם הייתה במהלך הלילות. ירדו למעיין השילוח, והעלו משם את המים עבור ניסוך המים למחרת, בשירה, בתופים ובמחולות במהלך כל הלילה.
אין ספק שהיו מנמנמים פה ושם, ומניחים את ראשם כל כתפי חברם, כדי לצבור כוחות להמשך המשימות, וטוב שכך.
כך התמידו ונהגו במשך כל שבעת ימי החג. איזו עוצמה. איזו שמחה פנימית וחיצונית. איזו התלהבות ואנרגיות של שמחה בהם נטענו וגם גרמו לאנשים בסביבתם. על כך נאמר: מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]