מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

דין קדימה בבעל תוקע ובתור לרופא

הרב צבי שפיץ

סוכה נה ע"א

שאלה א
בבית כנסת שכונתי ישנם שני אנשים מומחים לתקוע בשופר. ולפיכך החליטו הגבאים בהסכמת התוקעים, שביום הראשון של ראש השנה יתקע ראובן בשופר, וביום השני יתקע שמעון בשופר. כעבור שנתיים חל ראש השנה בשבת, שאז תוקעים רק ביום השני, מי מבין שניהם יתקע בשופר?

שאלה ב
חולה הזמין תור לבדיקה אצל רופא מומחה, שעקב הביקוש הרב אליו, צריך לקבוע את התור שלושה חודשים מראש, ואכן נקבע לו תור ליום ושעה מסוימת. בבוקר של היום שנקבע תורו, הודיעו לו שמסיבה מסוימת נמנע מהרופא מלטפל באותו היום בחולים.
ברצונו של החולה לברר, האם זכותו ע"פ התורה או מצד היושר לקבל תור חדש ביום שלמחרת וע"י כך יידחו כל המוזמנים לשלושת החודשים הבאים ביום אחד או שמזלו גרם לו שיפסיד, ועליו להזמין תור חדש שייקבע לעוד שלושה חודשים?

תשובה
א. בנידון השאלה הראשונה נחלקו הפוסקים, ולכן מהראוי להתפשר, ששמעון שהוחזק לתקוע ביום השני, יתקע את שלושים התקיעות הראשונות, וראובן יתקע את שלושים התקיעות השניות. ויתפשרו גם בארבעים התקיעות שנותרו. (1)

ב. בנידון השאלה השניה, מעיקר הדין הפסיד החולה את תורו ויצטרך לקבוע לו תור חדש. אמנם אם באחד מהימים הבאים יבטל אחד מהמוזמנים את תורו, ראוי לתת לחולה הנ"ל להכנס במקומו לפני חולים חדשים. (2)

מקורות
(1) מבואר בגמ' סוכה (נה.) שאם חל יו"ט ראשון של סוכות בשבת, אומרים את "השיר של יום" שהיו צריכים לומר ביום הראשון – ביום השני, ומחמת זה נדחים שאר המזמורים ביום אחד. נמצא שהשיר שהיו צריכים לאומרו ביום האחרון של החג – נדחה לגמרי ולא אומרים אותו. ולמד המגן אברהם (סי' תרמב ס"ק א) מהגמ' הזו, שהוא הדין יהיה גם בפיוטים שנהגו לאומרם בקהילות אשכנז, שיש מהם שאומרים ביום הראשון של החג ויש ביום השני, ולכן אם חל היום הראשון של החג בשבת, ובגלל זה לא אומרים את הפיוט שנקבע ליום הראשון, נדחה הפיוט הזה ליום השני של החג, והפיוט של היום השני לא ייאמר.
לאור דברי המגן אברהם, פסק בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' קכו) בנידון השאלה שלנו, שבעל תוקע שהוחזק לתקוע ביום הראשון – יתקע ביום השני, והתוקע השני יידחה. וכך גם פסק בנידון דומה בשו"ת תורה לשמה (סי' נד). אמנם השערי תשובה אור"ח (סי' תקפא ס"ק ז) חלק על השו"ת פנים מאירות וחילק בין המקרים, וכעין דבריו כתב גם בשו"ת בית שערים אור"ח (סי' ער), ונבאר בס"ד את דבריהם בתוספת ביאור.

ההבדל המהותי בין שתי החזקות של תקיעה בשופר
לגבי אמירת פיוטים או אמירת שיר של יום – שם לא שייך לומר שאדם או יום מסוים זכו בהם, אלא הנידון הוא כיצד מלכתחילה תקנו חז"ל את סדר אמירת מזמורים אלו, כשיחול יום הראשון של סוכות בשבת כלומר, איזה מזמור שייך יותר לסוכות, ולכן אותו חייבים לומר. וכך גם היה שיקול דעתם של מתקני הפיוטים באשכנז, איזה פיוט חשוב יותר או ראוי יותר שיאמרו אותו. ולפיכך קבעו חז"ל בסוכה (נה.) שהמזמורים שתיקנו להאמר בימים הראשונים של החג, יש להם חשיבות מרובה יותר שייאמרו בסוכות.
משא"כ לגבי התקיעות, שם הנידון מי יזכה בחזקת המצוה לתקוע בשופר. והנה ישנו הבדל מהותי בין שני ימי ראש השנה לגבי מהות חזקת התקיעה, ולכל יום ישנה מעלה שאין ליום השני. היום הראשון מעלתו – שהתקיעות הן מהתורה. ואילו את התקיעות ביום השני – חז"ל תיקנו אותם. לעומת זאת מעלת היום השני היא – כי ביום זה לעולם יתקעו בו, כי איננו חל בשבת. משא"כ היום הראשון, חל פעם בכמה שנים בשבת. ואז לא תוקעים בו.
לפיכך נחשב הדבר, כמו שתי חזקות שונות של מצוות שונות כלומר, הראשון החזיק לתקוע במצוות התקיעה שחייבה התורה. ואילו השני החזיק לתקוע במצוות התקיעה שרק חז"ל חייבו אותה, אלא שישנה לחזקה זו מעלה, שתמיד יתקעו ביום זה. לפיכך על דעת כן נעשה ההסכם הראשוני ביניהם, שכל אחד מהם יזכה בחזקה במצוה ששונה במהותה מהשניה, כי לכל מצוה יש עדיפות וחסרון כלפי המצוה שכנגדה. ולכן אם חל ראש השנה בשבת יידחה הראשון לגמרי, ורק השני יתקע, כי בחזקת מצוות התקיעות מדרבנן – רק שמעון החזיק ולא ראובן.
וכנראה שהפנים מאירות התייחס לשני הימים כחזקת מצוות תקיעה דומה, מבלי להיכנס לפרטים, לחשיבות, ולשוני שבין שני הימים.
עכ"פ לדינא, מאחר ובנידון זה נחלקו פוסקים קדומים, וניתן לדון הרבה בסברות של כל צד, לפיכך יש לפשר ששניהם יתקעו ביום השני, אלא שמהראוי שהתוקע השני יקדים, כי לכאורה יש טעם שמסתבר יותר בחילוקו של השערי תשובה, ואע"פ שקשה מכח סברא לדחות את השו"ת פנים מאירות.

למה הגורל לא מועיל להכריע ביניהם?
ונלע"ד להוסיף, שבנידון דנן לא אומרים שיעשו ביניהם גורל שיכריע מי קודם, כמו שעושים גורל להכריע לגבי שני אנשים שמתפללים באופן קבוע באותו מנין, ויש לשניהם חיוב שווה לומר קדיש או להתפלל ביארצייט של אחד מהוריהם כמבואר באור"ח (סי' קלב בביאור הלכה). מאחר והכרעת הגורל קיימת רק כאשר שני אנשים באים לפנינו עם אותן זכויות כמו יורשים שזכו בקרקע משותפת והשאלה מי יקבל צד א, ומי יקבל צד ב. או כששני חיובים עם זכויות שוות רוצים להתפלל לפני העמוד או לעלות למפטיר וכדומה, במקרים אלו הגורל מכריע. משא"כ בנידון דנן שיש לכל אחד מהם חזקת מצוה שפירושה – בעלות של עשיית מצוה מסוימת, ולכל אחד מהם יש חזקה על מצוה שונה, והנידון הוא איזה חזקה עדיפה על השניה, כאן לא שייך שהגורל המקרי יכריע איזה חזקה ובעלות עדיפה, אלא דנים לפי מהות החזקה שיש לכל אחד, מה עדיף.

(2) נראה לענ"ד שגם לפי השו"ת פנים מאירות זכה החולה ביום מסוים דווקא, ולא קיבל זכות להיות תמיד ראשון בתור מכאן ואילך. כי הרי שכיח שאנשים מזמינים תור לימים ולשעות מסוימות שבהם יותר נוח להם, אע"פ שהיתה להם אפשרות להקדים את תורם. נמצא שקביעת התור מתייחסת לזמן המסוים שבו נקבע התור, ולא רק לסדר לפני מי הוא נכנס. לפיכך כל אחד יכול לומר לו – אני החזקתי להיכנס דווקא ביום מסוים ובשעה מסוימת שהם נוחים לי, וכנגד יום זה – אין לך שום זכות להיכנס לפני.

כמו כן מאחר ולפקיד שקבע את התור עדיף לקבוע לחולה הנ"ל תור חדש, מאשר לעשות בגללו סדר חדש לכל עשרות או מאות החולים שהוזמנו לחודשים הבאים, אם כן רק על דעת כן הוא קובע מראש לכל חולה את התור, שאם ידחה תור זה מכל סיבה שהיא – רק החולה הנ"ל יפסיד. לפיכך כל החולים המוזמנים יודעים מראש, שהם תלויים בדעת הפקיד. אלא אם כן ישנו מנהג אחר באותו מקום או שישנה אפשרות להכניס את החולה הנ"ל לרופא מבלי לדחות חולים אחרים שנקבע להם התור, שבמקרה זה ודאי שראוי לתת את התור שהתפנה לחולה הנ"ל.