שאלות פיקנטיות / רפי זברגר

סוכה לט ע''א-ע''ב

הקדמה

אנו נמצאים כמה שבועות לפני כניסת שנת השמיטה (אלול תשפ''א) ואין יותר מתאים מהלימוד אותו אנו לומדים בדפים אלו על דיני ארבעת המינים בשביעית.
הלוקח לולב מחבירו בשביעית - נותן לו אתרוג במתנה, לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית.
המשנה מציעה לחבר (תלמיד חכם) הקונה ארבעת המינים מעם הארץ בשביעית, שיבקש מן המוכר לתת לו את האתרוג במתנה. הגמרא מיד לאחר המשנה תסביר מהי הבעיה בקניית אתרוג בכסף, ובהמשך תסביר הגמרא מדוע בשאר שלושת המינים אין בעיה של שביעית. נקדים מספר הקדמות בהלכות שביעית:
• אסור לעבוד את הקרקע בשנת שמיטה, חלק מן העבודות אסורות מן התורה (זריעה, זמירה, קצירה) וחלק מדרבנן.
• יש לנהוג ''קדושה'' בפירות שביעית. מותר לאוכלם אך אסור לסחור בהם.
• אחרי שפירות מסוימים כבר לא נמצאים בשדה לאכילת הבהמות, יש לבער אותם גם מהבית. יש אומרים שיש ממש לבערם, ויש אומרים שניתן להפקירם, ולאחר מכן לחזור ולקחת אותם .
 

הנושא

שואלת הגמרא ''שאלה מתבקשת'' על המשנה:
לא רצה ליתן לו במתנה מהו?
יפה שהמשנה מציעה לקונה לבקש ממוכר עם הארץ לתת לו אתרוג במתנה. אך סביר להניח שאותו עם הארץ לא כל כך יסכים לתת מתנות לחבר, וידרוש ממנו תשלום גם על האתרוג. שואלת הגמרא: מה יעשה החבר במקרה כזה?
אמר רב הונא: מבליע ליה דמי אתרוג בלולב.
רב הונא נותן ''פתרון יצירתי'' ומציע שהקונה ''יבליע'' את תמורת האתרוג בתשלום הלולב (וההדס והערבה). כלומר, יוסיף לו כסף על הלולב, וכביכול יקנה אותו במחיר גבוה יותר, כך שאת האתרוג יתן לו במתנה.
וליתיב ליה בהדיא!
עכשיו מגיע הגמרא ל"שאלת הבסיס'': מה בעצם הבעיה בתשלום דמי אתרוג לעם הארץ בשביעית? מדוע המשנה מייעצת לקונה לבקש שהמוכר עם הארץ יתן לו את האתרוג במתנה? מה הבעיה בתשלום עבור אתרוג שביעית?
לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ.
עונה הגמרא כי ישנה הלכה האוסרת לתת לעם הארץ ''דמי פירות שביעית''. כלומר, כסף שמשולם עבור פירות שביעית, אשר חלה עליהם קדושת שביעית, עם הארץ יכול לשמור כסף זה ולהשתמש בו באופן האסור, כפי שלמדנו בהקדמה (לסחור בפירות הללו, או לא לשמור על ביעורם).
דתניא: אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש סעודות. ואם מסר - יאמר: הרי מעות הללו יהו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי, ובא ואוכלן בקדושת שביעית.
הגמרא מוכיחה מברייתא שאמנם אסור לתת לעם הארץ "דמי שביעית" (תשלום לעם הארץ המוכר פירות שביעית (כמו במשנתנו), או קניית פירות שביעית מאדם אחר ומסירת המעות לעם הארץ).
הברייתא קובעת כי מותר לתת לעם הארץ דמי שביעית בסכום הקטן מערך שלוש סעודות לצורך שבת, שהרי אז הוא כנראה ישתמש בכסף לקניית אוכל לשבת דבר המותר בשביעית. אך יותר מסכום זה נאסר מכוח חששות המתוארים לעיל. לאחר דין ודברים בנושא שלש סעודות, ממשיכה הגמרא לשאול ביחס לשאר המינים:
אי הכי, לולב נמי!
מדוע חוששת המשנה בתשלום דמי שביעית רק בנושא האתרוג, ולא חוששת באותו מידה גם על תשלום דמי הלולב.
לולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא.
עונה הגמרא כי מדובר בלולב הגדל בשנה השישית ולכן אין בו קדושת שביעית.
אי הכי, אתרוג נמי בת ששית הנכנסת לשביעית היא!
ממשיכה הגמרא להקשות: אם אין חשש לקדושת שביעית בלולה, הרי לכאורה צריך להיות אותו דין גם באתרוג, ומדוע אנו חוששים באתרוג ומבקשים מהמוכר לתת לקונה את האתרוג במתנה?
אתרוג בתר לקיטה אזלינן.
עונה הגמרא כי באתרוג יש דין מיוחד בנוגע לשנת שמיטה הדומה לדין ירקות. ''הזמן הקובע'' לגבי שביעית בירקות הוא הלקיטה. כלומר, אם לקטו את הירקות לאחר ראש השנה של שנת שביעית, חלה עליהם קדושת פירות שביעית לכל הלכותיה. אתרוג, למרות שהוא מין אילן (שהזמן הקובע לאילנות הוא זמן החנטה), לדיני שביעית אנו מחשיבים אותו כמו ירקות, (כיוון שהוא צורך מים רבים לגידולו כמו ירקות), ולכן הזמן הקובע לגביו הוא לקיטה.
ומכיוון שבסוכות של שנת שמיטה, ייתכן שלקטו את האתרוג תוך כדי השמיטה, חלה עליו ועל דמיו קדושת שביעית, ומבקשים מן המוכר עם הארץ לתת אותו במתנה.
 

מהו המסר

יש לדון בנושא המרתק של הבלעה מחיר האתרוג במחיר הלולב, נושא ''כבד'' לכשעצמו, וכיצד מתמודדים עם חשד ''הערמה'', אך לא נעסוק בכך במסגרת מאמר זה, אלא נעסוק בשאלה מתודית על הגמרא:
לכאורה הגמרא הייתה צריכה להתחיל בשאלה מה הבעיה בתשלום אתרוג בשביעית, שכן זהו הנושא המרכזי במשנה, ולא לשאול על מקרה ספציפי שבו פתרון המשנה (לייעץ למוכר לתת אתרוג במתנה) אינו ישים.
יש המסבירים כי לאחר תשובת רב הונא המלמדת כי אין ''בעית איסור סחורה'' בהבלעת דמי אתרוג בלולב, מתעוררת שאלה יותר חדה וקשה, אם כן מהו בעצם האיסור הקיים במשנתנו?
ניתן אולי להוסיף ולומר כי השאלה היותר ''מדגדגת'' היא השאלה של הגמרא, מה נעשה במקרה והמוכר לא יסכים לתת את האתרוג במתנה. אם כן, נוכל לומר כי נקדים ונעסוק בשאלות יותר ''פיקנטיות'' ורק אחר כך נעבור לשאלות היסוד. וכך גם אולי ''בחיים''. לא תמיד נעסוק ב"שאלות המפתח", אלא נתחיל בשאלות פרקטיות, מעשיות ו"מעניינות יותר''.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]