סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

הי / רפי זברגר

סוכה לו  ע''ב

 

הקדמה

לאחר שלמדנו במשניות הקודמות דינים של כל אחד מארבעת המינים, המשנה בדף שלנו עוסקת באיגודם יחדיו. 
 

הנושא

אין אוגדין את הלולב אלא במינו, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: אפילו בחוט במשיחה.
מחלוקת תנאים האם חייבים לאגוד את שלושת המינים האגודים (לולב, הדס וערבה) בחוט שעשוי מאחד משלושת המינים הללו כדעת רבי יהודה, או שמא ניתן לאגוד גם בחוט שאינו ממינם לדעת רבי מאיר. הגמרא מיד אחרי המשנה תגדיר את כוונת רבי יהודה במילה ''מינו'' וכן את טעמו של רבי יהודה, וממילא נבין גם את דעתו של רבי מאיר.
אמר רבי מאיר: מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב.
רבי מאיר מנסה להוכיח את שיטתו ממעשה שעשו אנשי ירושלים אשר אגדו את הלולב גם בחוטי זהב כפופים, ומשמע מכך לכאורה כי ניתן לאגוד גם בחוטים שאינם ממין שלושת המינים.
אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה.
השיבו לו חכמים כי אין ראיה ממעשיהם של אנשי ירושלים, שכן הם אגדו לפני כן באגד כשר שהוא ממין הלולב, ורק לאחר מכן אגדו גם בחוטי זהב לייפות את המצווה.
נלמד את תחילת הגמרא המסבירה את דעתו של רבי יהודה.
אמר רבא: אפילו בסיב אפילו בעיקרא דדיקלא.
משמעות המילה ''מינו'' הוא כל חלק מן עץ התמר אשר יכול לשמש כחוט לאיגוד. לכן, גם סיב שגדל מסביב לעץ, או חלק מן הגזע לאחר שקלפו אותו והכשירו אותו להיות חוט ולהתלפף מסביב לשלושת המינים.
מכיוון שסברת רבי יהודה אינו מדין נוי המינים, כפי שמיד נלמד, אין זה משנה שחוטים אלו אינם כל כך מייפים את המצווה, העיקר שיהיה מאותו מין של אחד משלושת המינים.
ואמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה - קסבר: לולב צריך אגד, ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני.
רבי יהודה לטעמו, כפי שראינו גם לעיל (ל''ג.), סובר כי לולב צריך אגד, וזהו חלק ממצוות ארבעת המינים. לכן סובר רבי יהודה שאם נאגוד את הלולב במין שאינו משלושת המינים, הרי שאנו מוסיפים עוד מין נוסף ועוברים על איסור ''בל תוסיף''. רבי מאיר כנראה סובר כמו חכמים שם שמצוות אגד אינו אלא משום נוי מצווה, ולכן אין בעיה לאגוד גם בחוט שאינו ממין שלושת המינים, ואף אם אינו כל כך מייפה את המינים.
 

מהו המסר

תשובת חכמים לרבי מאיר במשנה, המתארת את מעשה אנשי ירושלים שאמנם איגדו את המינים במינם ולאחר מכן הוסיפו עוד חוט זהב לנוי מצוה מלמד אותנו כי קודם לכל צריך לבצע את המשימה כהלכתה. המצווה לדעת חכמים כוללת אגוד המינים, ולכן יש לאגדם במינם כדי שלא יעברו על איסור בל תוסיף. לאחר מכן אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה מרכיבים נוספים לנוי, אשר לא גורעים מן המצווה עצמה אלא להיפך, נותנים לו נופך נחמד ונעים, מדין ''זה א-לי ואנוהו''.
לפעמים אפשר גם לקיים את עיקר המטלה וגם לייפותה בחדא מחתא, אבל זה לא תמיד הולך. לכן, יש להקפיד להשלים את המשימה, לבצעה כמו שצריך, לפי כל החוקים והמנהגים, ולבסוף לקשטה בקישוטים נאים.
לא להפוך את העיקר לטפל, ולהתייחס בעיקר לצורה, ליופי ולנוי אך לשכוח את עיקר העניין והכללים הבסיסיים שמקיימים את המטלה/מצווה. .
יופי הינו מרכיב חשוב מאוד ביהדות, אך קודם לכל יש לקיים את מהות הנושא ולבסוף לתבל בנוי ויופי.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר