לדלות מן המים / רפי זברגר

סוכה לד ע''א

הקדמה

למדנו בסוף המשנה בדף הקודם את ההלכות הבאות בדיני הדס:
שהיו ענביו מרובות מעליו - פסול. ואם מיעטן - כשר. ואין ממעטין ביום טוב.
אם מספר הענבים של ההדס (הגדלים לפעמים בין העלים) גדול יותר מספר העלים הרי שההדס אינו כשר לנטילה. אך מותר לתלוש אותם מענף ההדס ובכך להכשירו. מסיימת המשנה בהלכה שאין למעט את הענבים ביום טוב, מפני שזהו כמו ''תיקון כלי'' האסור בשבת וביום טוב. פעולה זו מוגדרת כתיקון כלי כיוון שלפני כן ההדסים היו פסולים לנטילה, ובכך שהוא תולש את הענבים הפך אותם להדסים כשרים ובכך ''תיקן אותם''. הגמרא תדון בנושא, ובכך יעסוק מאמרנו.
 

הנושא

למדנו במשנה כי צפצפה פסולה להיות ערבה, הברייתא והגמרא בעקבותיה מרחיבים ומפרטים גם את המקור לדין זה:
תנו רבנן: ערבי נחל - הגדילות על הנחל, פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים.
למרות שהתורה כתבה ''ערבי נחל'' בלשון רבים, והיה אפשר ללמוד מכך שכל מיני ערבה כשרים, קובעת המשנה והברייתא כי צפצפה הגדלה בין ההרים אינה כשרה לערבה.
אמר רבי זירא: מאי קראה וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ (יחזקאל י''ז, ה') - צפצפה שמו.
התוכחה של יחזקאל לעם ישראל, אשר קבעה כי העם הפך את המים הרבים לצפצפה, כפי שנלמד מיד, מלמד כי צפצפה אינה גדלה על מים רבים, ולכן היא ''גרועה'' יותר ונפסלה מדין ערבה.
אמר ליה אביי: ודילמא פרושי קא מפרש: קָח עַל מַיִם רַבִּים ומאי ניהו - צַפְצָפָה!
מקשה אביי על הבנת רבי זירא בפסוק ושואל אולי צריך לקרוא את הפסוק אחרת: צפצפה אינה "תחליף" למים רבים כהבנת רבי זירא, אלא "דוגמא" למים רבים. כלומר, צפצפה עצמה גדלה על מים רבים. לפי הבנה זו אין להביא מקור לפסול צפצפה מפסוק זה!
אם כן מאי שמו?
דוחה רבי זירא את הקושיא מן המילה שָׂמוֹ בפסוק, אשר משמעו שעם ישראל שם עצמו באופן שונה ממה שהקדוש ברוך ציווה. ואמנם כך גם משמע במפורש מדרשתו של רבי אבהו:
אמר רבי אבהו אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים, ומאי ניהו - ערבה. והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים.
הקדוש ברוך הוא טוען כלפי עם ישראל שהוא אמר, ציווה וקיווה שאמנם "קח'' יהיה - שעם ישראל יקָח את עצמו ויהיה נטוע ומושרש בתוך מים רבים (המסמלים את התורה והמצוות) המשולים לערבה, אך בפועל קרה ההיפך – הם שָׂמוֹ עצמם כמו צפצפה הגדלה בהרים ללא מים רבים. מלימוד זה אנו למדים כי אמנם צפצפה אינה כשרה להיות ערבה.
 

מהו המסר

יחזקאל ממשיך באותו פרק להוכיח את העם ואומר: אֱמֹר כֹּה אָמַר ה', ה' תִּצְלָח הֲלוֹא אֶת שָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק וְאֶת פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס וְיָבֵשׁ כָּל טַרְפֵּי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ וְלֹא בִזְרֹעַ גְּדוֹלָה וּבְעַם רָב לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ.
המעבר של עם ישראל ממקום מים חיים אל הצפצפה שבהרים מנתקת את השורשים והפירות, וממילא הכול מתייבש וכלה.
הקדוש ברוך הוא ייעד אותנו לגדולות. טמן אותנו במקום מים רבים. מקום המסוגל לדלות ולהשקות את העם במצוות ומעשים טובים, אך העם ''צפצף'' וסטה מן המסלול למקום אחר, והלך ובא אל ההרים, מקום דל במים ללא חיות ורעננות.
תוכחה זו מהדהדת בנו בימים אלו של ימי תשובה וסליחה (אלול תשפ''א). נזכור כולנו, מהיכן צמחנו. אילו שורשים טובים קבלנו. איזה מים מפכים נשפכו עלינו. נדע לשמור על כל זאת, ולהגביר ולצמוח מתוך העושר הגדול הטמון בנו, אשר רק דורש לחזור את המקורות, ללמוד ולהתפתח, לינוק ולשתות מן המים הרבים העוטפים אותנו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]