הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

סוכה לד ע"ב

משנה. אתרוג הגזול ...של דמאי, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.

התלמוד הבבלי בסוכה לה: מסביר:

"של דמאי מאי טעמייהו דבית הלל? כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה, והוי עני וחזי ליה - השתא נמי לכם קרינא ביה. דתנן: מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי".

התלמוד הבבלי שואל מדוע לפי ב"ה ניתן לכל אדם אפשרות ליטול אתרוג של דמאי, הרי רק עניים יכולים לאכול דמאי?

תשובת הבבלי מכיוון שכל אדם יכול להיות עני. ומכיון שכל אחד יכול להיות עני אם מפקיר נכסיו לכן יכול לצאת ידי חובה באתרוג של דמאי.

התלמוד הירושלמי אינו שואל את שאלת הבבלי אלא נוקט שלפי ב"ה יוצאים ידי חובה באתרוג של דמאי ולפי ב"ש לא.

ניתן לומר שלפי הירושלמי עצם זה שיש אנשים אחרים שיכולים לאכול זה נחשב "לכם". בניגוד לבבלי שמדגיש ש ה"לכם מוסב על כל פרט ופרט, הירושלמי מתייחס על כלל הציבור וברגע שזה ראוי לעניים זה ראוי לכל הציבור.