מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
מאסר אדם שפצע אחר פצעים אנושים
אדם שפצע אחר פצעים קשים הקרובים למוות. מה ההתייחסות בפרק זמן זה לפוגע? "המכה את חבירו באבן או באגרוף וכיוצא בהן אומדין אותו. אם אמדוהו לחיים, נותן חמשה דברים ונפטר, ואפילו חלה המוכה והכביד ומת מחמת המכה הרי זה פטור. ואם אמדוהו למיתה אוסרין את המכה בבית הסוהר מיד וממתינים לזה, אם מת יהרג המכה ואם הקל ונתרפא רפואה שלימה והלך בשוק על רגליו כשאר הבריאים משלם המכה חמשה דברים ונפטר" (רמב"ם הלכות רוצח ד, ג). הפוגע נאסר וכל זמן שיש הערכה שהנפגע עומד למות אין הפוגע חייב בתשלומי נזק כלל, כי הוא נחשב רוצח, ו"קים ליה מדרבה מיניה" (כתובות לג ע"ב). הוא צפוי להענש בעונש גדול יותר. אך אם הנפגע יחלים, יעריכו את חמשת הנזקים: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת, אותם ישלם הפוגע.
מה מטרת המאסר? "אם אמדוהו למיתה חובשין את המכה שלא יברח עד שנראה אם ימות אם לאו" (רש"י סנהדרין כאן ד"ה ורבנן). במכילתא נאמר: " 'ונקה המכה'. שומע אני, יתן ערבים ויטייל בשוק? תלמוד לומר: 'אם יקום והתהלך בחוץ', מגיד שחובשין אותו עד שמתרפא" (מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה ו). הרב אליעזר וולדינברג (הלכות מדינה עמ' קצח-קצט) טוען שע"פ רש"י, אם הפוגע יפקיד ערבות מספקת, ניתן לשחררו עד שהענין יתברר. בעוד שע"פ האמור במכילתא המאסר הוא סוג של קנס או עונש, ולא מועיל שיפקיד ערבות.
הרמב"ם (הל' רוצח ד, ז) פסק עוד: "רוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן כולן פטורין מן המיתה שאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו, ואוסרין את כולן". הרב יוסף קארו (כסף משנה שם) מסביר את המילים "שאוסרין את כולם"- "זה על פי מה שכתב בפרק זה שאוסרין את המכה בבית הסוהר מיד". מכאן שלפי הרמב"ם מאסר איננו עונש ואיננו מחשש שמא הפוגע יברח. מאסר הוא מסגרת ביניים, עד שיתברר בעתיד מעמדו של מי שיתכן שהוא רצח.
