טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה – תורמוס תרבותי

"ועוד, בר מן דין ובר מן דין, דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה ואכלי ליה בקנוח סעודה, אתו ושאלו לרבי יוחנן, ואמר להו: מברכין עלויה בורא פרי האדמה" (ברכות, לח ע"ב). 

פירוש: ועוד, בר מן דין ובר מן דין [חוץ מזה וחוץ מזה], מלבד נימוקים אלה של ההבדל בין תלמיד חכם דייקן כר' חייא בר אבא לבין ר' בנימין בר יפת, אפשר להביא ראיה גם ממנהגיו של ר' יוחנן, שכן ההוא תורמסא דשלקי ליה [אותו תורמוס שמבשלים אותו] שבע זמנין [פעמים] בקדרה ואכלי ליה [ואוכלים אותו] בקנוח סעודה. אתו ]באו] ושאלו לר' יוחנן מהו ברכתו, ואמר להו [להם] שמברכין עלויה [עליו] "בורא פרי האדמה", הרי שעל ירקות שלוקים מברכים ברכה זו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: תורמוס תרבותי   שם באנגלית: White Lupin   שם מדעי: (Lupinus albus (termis

שם נרדף במקורות: תורמוסא    שמות בשפות אחרות: ערבית - תורמוס


נושא: מדוע נבחר התורמוס להדגמת דעת רבי יוחנן? 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התורמוס התרבותי הקש/י כאן.

הגמרא מוכיחה שלדעת רבי יוחנן ברכת שלקות היא "בורא פרי האדמה" מתוך פסיקתו בשאלה שהובאה לפניו הנוגעת לתורמוס. שאלה שניתן לשאול היא האם הספק שהובא לפני רבי יוחנן ייחודי לתורמוס או ש"מעשה שהיה כך היה". מלשון רש"י משתמע שאין בתורמוס חידוש מיוחד והוא משמש כדוגמה לירקות נשלקים: "ואמר להו בורא פרי האדמה - אלמא: אף על גב דשלקיה קאי במלתיה". מדברי המאירי משתמע שהחידוש בתורמוס איננו בברכתו אלא בעצם העובדה שמברכים עליו גם בקנוח סעודה:

וירקות שדרכן לאכלן כשהן מבושלים ואין דרכן לאכלן כשהן חיים כגון קרא וסילקא ודומיהן, כשהן מבושלים מברך בורא פרי האדמה. ונראה דוקא בשצורת הירק קיימת בהם וכשהן חיין שהכל, ואם דרכן לאכלן חיין ומבושלין כגון שומין וכרתי ודומיהם מברך עליהם בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין ... וכן הדין בתורמוס שאינו ראוי אלא לאחר שליקות הרבה, שאחר שליקתו מברך בורא פרי האדמה. ומה שאמרו עליו שבקנוח סעודה אכלוהו ואף על פי כן הוא צריך ברכה יתבאר למטה בשמועת דברים הבאים לאחר הסעודה וכו'".

ייתכן, אם כן, שייחודו של התורמוס הוא בכך שהוא צמח שמחד גיסא יש לשלוק אותו היטב על מנת להתקין אותו למאכל ומאידך גיסא הוא עשוי לשמש כקנוח סעודה. עד ימינו התורמוס מקובל כחטיף במטבח הים-תיכוני. על מעמדו של התורמוס כקינוח סעודה אנו לומדים בגמרא ביבמות (מו ע"א): "ממשמע שנאמר ויעזבו את ה', איני יודע שלא עבדוהו? ומה תלמוד לומר ולא עבדוהו? אמר רבי אלעזר: אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו כתורמוס הזה, ששולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני".

אפשרות נוספת לבחירת התורמוס ניתן למצוא בדברי בעל "דברי דוד". הוא הסיק מהפסיקה לגבי תורמוס שלסוברים שעל שלקות מברכים "שהכל" יש לברך כך גם כאשר השליקה משפרת את טעמם:

"... ומאן דס"ל שלקות שהכל נהיה בדברו אפילו באותן פירות דמשתנים לעילויא ע"י הבישול, כגון ההוא תורמסא דלקמן דמביא מיניה ראיה דר' יוחנן ס"ל שלקות בורא פרי האדמה דמשמע הא אי הוי ס"ל שהכל נהיה בדברו אפילו בתורמסא נמי שהכל נהיה בדברו בעי לברוכי אף דודאי משתנה לעילויא ע"י הבישול (ועיין במס' ביצה כ"ח)".

התורמוס הוא דוגמה קיצונית למאכל שהבישול משפר את טעמו משום שבהיותו חי הוא לא ניתן לאכילה.
 

תמונה 1. תורמוס תרבותי          צילם:  Ghislain118		תמונה 2. זרעי תורמוס תרבותי      באדיבות עודד כהן

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.