מעלת השתיקה / רפי זברגר

סוכה ז ע''א

הקדמה

בדף הקודם למדנו על מחלוקת תנאים בברייתא לגבי הדין במשנה הפוסל סוכה שאין לה שלש דפנות:
תנו רבנן: שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח.
תנא קמא סובר כי ניתן לעשות רק שתי דפנות מלאות ודופן שלישית ברוחב טפח. לפי רבי שמעון יש לעשות שלש דפנות שלמות והדופן הרביעית ברוחב טפח. הגמרא ניסתה להבין את שורש מחלוקתם ואמנם היו מספר הסברים לכך. בכל מקרה לפי כולם ניתן להסתפק בדופן אחת ברוחב טפח, לתנא קמא דופן שלישית ולרבי שמעון הדופן הרביעית.
   

הנושא

לקראת סוף הדף שאלה הגמרא לגבי הדופן ברוחב טפח:
ואותו טפח היכן מעמידו?
הגמרא עוסקת בסוכה שיש לה שתי דפנות סמוכות, למשל צפון ומזרח, או צפון ומערב, ובמקרים אלו שואלת הגמרא היכן צריכים להניח את הטפח של הדופן השלישית?
אמר רב: מעמידו כנגד היוצא.
רב פסק שיש להניחו סמוך לאחד משתי הפינות החשופות. אם למשל שתי הדפנות הם לצפון ולמזרח, הרי שבפינה של צפון מזרח אין מה להעמיד כי יש שם שתי דפנות. אלא מניחים את הטפח בצד דרום סמוך לדופן המזרחית, או בצד מערב סמוך לדופן הצפונית.
אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: ויעמידנו כנגד ראש תור!
רב כהנא ורב אסי שואלים את רב, מדוע להעמיד את הטפח סמוך לאחת הדפנות, הרי ניתן להעמידו בפינה הנגדית באלכסון ואז יצא שכאילו הטפח הזה תופס עוד שתי פאות. בדוגמא שציירנו לעיל, נעמיד את הטפח בצד דרום מערב באלכסון, כך שפינה אחת של הטפח פונה לדרום ופינתו השניה פונה למערב, ומדוע אם כן פסק רב להניחו סמוך לאחת מהדפנות?
שתיק רב.
רב שתק ולא ענה לשאלתם של חבריו.
איתמר נמי, אמר שמואל משמיה דלוי: מעמידו כנגד היוצא. וכן מורין בי מדרשא: מעמידו כנגד היוצא.
מוכיחה הגמרא שיש עוד אמוראים הסוברים כמו רב: גם שמואל בשם לוי וגם הורו כך בבית המדרש שאמנם מעמידים את הטפח של הדופן השלישית סמוך לאחת הדפנות (כנגד היוצא) ולא בפינה הנגדית, כקושייתם של רב כהנא ורב אסי.
רבי סימון, ואיתימא רבי יהושע בן לוי אמר: עושה לו טפח שוחק, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן, וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי.
ממשיכה הגמרא ומציינת שיש דעה שלישית של רבי סימון או רבי יהושע בן לוי הפוסקת שאמנם יש להעמידו סמוך לאחד מהדפנות, אך לא נוגע ממש בדופן אלא במרחק של כמעט שלשה טפחים, ואז מפעילים דין ''לבוד'' הקובע שרווח פחות משלשה טפחים נחשב כאילו שני החלקים משני צידיו מחוברים ממש. מוסיף רבי סימון, שהטפח של הדופן צריך להיות ''טפח שוחק'', כלומר, קצת יותר מטפח, כך שהצירוף של רוחב הטפח השוחק עם כמעט שלשה טפחים נותן לנו ארבעה טפחים, שזהו רוב מידת אורך סוכה הלכתית מינימלית (סוכה מינימלית הינה שבעה טפחים על שבעה טפחים). באופן הזה אנו ''מייצרים'' דופן שלישית מלאה (הלכתית, לא מציאותית), שהרי רוב דופן כדופן.
 

מהו המסר

מדוע רב שתיק למשמע שאלתם של רב כהנא ורב אסי? מדוע הוא לא ענה להם תשובה?
ניתן לומר כי המשך הגמרא בעצם ''עושה את העבודה עבור רב''. הגמרא כאמור ציטטה עוד דעות אמוראים הסוברים כמו רב, ולכן ניתן לומר כי רב סובר כמותם, וזוהי בעצם התשובה של רב לשאלת שני האמוראים.
מצאנו בכל הש''ס בבלי עוד שבעה מקומות נוספים שגם בהם רב שותק למשמע שאלות שהוא נשאל, וכנראה שזו הייתה דרך מסוימת שלו להתייחסות לשאלות.
ניתן גם לומר כי רב מלמד אותנו הנהגה בדרכי שיח עם אנשים אחרים. הרבה מקרים אנו נשאלים כל מיני שאלות, או אפילו מותקפים בהתקפות שונות, מדוע אנו חושבים או סוברים כך או אחרת. ניתן כמובן להיכנס לפולמוס ארוך ומייגע, שברוב המקרים אינו מוביל לשום מקום. כל אחד מתחפר בדעתו, במקרה הטוב שומע או מקשיב לדעת הזולת, אך ברוב המקרים גם אינו מקשיב באמת לדעתו של השני. רב מלמד אותנו כי לפעמים טוב לשתוק. לפעמים האמת שלנו תתגלה דרך מקורות אחרים. אם נקשיב בקשב רב לדעות נוספות, אולי של חכמים ומביני דבר, ואז ניווכח לדעת וגם החולקים עלינו ייווכחו לשמוע ולדעת, כי ישנם דעות השונות מדעתם, שניתן ואף כדאי להקשיב גם להם. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]