כפוף עצמך ושמע דבריה
בבא מציעא נט ע"א
"אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה".
מבואר בפירוש רש"י: [אתתך גוצא - אשתך קטנה - כפוף עצמך ושמע דבריה].
בכך מבוארים הפסוקים בפרשת מטות: (במדבר ל, ו) וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ – הפרת האב מוזכרת לפני שמיעת דברי הבת. ואילו ג' פסוקים אחר כך: (ל, ט) וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ – שמיעת דברי האשה קודמת להפרת הבעל. ולמה נהפכו היוצרות?
אלא שלא ראי הבת כראי האשה.
הבת מראשית קטנותה, חובת אביה לחנכה ולהניא אותה לבל תנדור נדר ותאסור עצמה בשום איסור, עוד בטרם ישמע אותה נכשלת בפיה. וכן אמרו: (כתובות דף מה ע"א) "על פתח בית אביה, כלומר: ראו גידולים שגידלתם".
תחילה – הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ, עוד טרם – יוֹם שָׁמְעוֹ.
ואילו דֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה (משלי ל, יט), ראשית חובת הבעל לעצור ברוחו, לכפוף עצמו ולשמוע דבריה. להכירה, להבין ולהפנים את אשר עם ליבה. ורק אם נמצא שכשלה בלשונה יש בידו להפר את נדרה, "דאמר רב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת". ואם מהפך הסדר נמצא חוטא, שעל כך חרה אף ה' ביעקב, כאמרם בבראשית רבה (פרשת ויצא פרשה עא סימן ז) "ויחר אף יעקב ברחל ויאמר וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא כך עונים את המעיקות?!".
תחילה – שְׁמֹעַ אִישָׁהּ, ורק אחר שישמע בעומק משמעות – יָנִיא אוֹתָהּ.
