יפה שעה אחת קודם / רפי זברגר

יומא פד ע''א

הקדמה

נלמד את חלקה הראשון של המשנה מהדף הקודם:
מי שאחזו בולמוס - מאכילין אותו אפילו דברים טמאים, עד שיאורו עיניו.
בולמוס הוא רצון עז לאכול שלא ניתן להתגבר עליו ואם האדם לא יאכל עלול לבוא לידי סכנת חיים. הגמרא מסבירה ממה זה נובע, מה הסימנים שלו ואיך ניתן לטפל בכך. בכל מקרה פוסקת המשנה כי בזמן אמיתי של ''התקפת בולמוס'' מותר להאכילו אפילו ביום כיפור ואפילו דברים אסורים לאכילה, הכול עד שיחזור לעצמו (יאורו עיניו).
מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר.
כלב שוטה הינו כלב חולה ומהווה סכנה גדולה לאדם הננשך על ידו, ואפילו אם רק נתחכך בו, כמתואר בגמרא. יש מחלוקת תנאים האם מותר להאכיל אותו מחלק פנימי של אותו כלב. (ישנם מספר הסברים מהו חלק זה, האם סרעפת או חלק מהכבד שלו). תנא קמא סבור שמכיוון שזו אינה רפואה בדוקה ומקובלת על כולם, ומכיוון שזהו חלק האסור באכילה – אין להשתמש ברפואה זו, ורבי מתיא חולק וסובר כי זו רפואה מועילה ולכן מותר. מסתבר שמחלוקתם הינה מחלוקת במציאות, האם תרופה זו מועילה או שמא לא.
ועוד אמר רבי מתיא בן חרש: החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.
רבי מתיא מוסיף ופוסק כי מותר לתת תרופה בשבת לאדם החולה במחלת שיניים חריפה, אשר עלולה להוות סכנה לחיו, וכל ספק מעין זה, מותר לחלל את השבת. הגמרא דנה האם תנא קמא חולק על רבי מתיה, ומגיעה למסקנה שיש הסכמה בדין
זה.
 

הנושא

הגמרא מספרת סיפור הקשור לדין שלמדנו במשנה:
רבי יוחנן חש בצפידנא, אזל גבה דההיא מטרוניתא, עבדא ליה מלתא חמשא ומעלי שבתא. אמר לה: בשבת מאי? אמרה ליה: לא צריכת.
רבי יוחנן במחלת שינים (צפידנא) והלך לאשה מומחית (מטרוניתא) כדי לקבל ממנה תרופה למחלה. נתנה לו תרופה ביום חמישי וביום שישי והמחלה טרם עברה. שאל אותה מה עם שבת? ענתה לו שאין לו צורך בתרופה גם בשבת.
אי מצטריכנא מאי? - אמרה ליה: אישתבע לי דלא מגלית. - אישתבע: לאלהא דישראל לא מגלינא.
רבי יוחנן חשש שבכל אופן אולי המחלה לא תתרפא ושאל אותה מה לעשות אם יצטרך תרופה גם בשבת. היא חששה לתת לו את המתכון המדויק, שמא יגלה אותה לאנשים אחרים, ולכן השביעה אותו שלא יגלה לאף אחד ואז תתן לו את סוד מרקחת התרופה. ואמנם רבי יוחנן נשבע לאלוהי ישראל שלא יגלה את סוד התרופה.
נפק דרשה בפירקא. - והא אישתבע לה! לאלהא דישראל לא מגלינא, הא לעמו ישראל מגלינא. - והא איכא חלול השם! - דמגלי לה מעיקרא.
יצא ממנה רבי יוחנן וגילה סוד זה במהלך שיעור שנתן לתלמידיו. מקשה מיד הגמרא כיצד עשה זאת למרות שבועתו? עונה הגמרא כי ''נשבע לאלהי ישראל שלא יגלה, אך לא נשבע שלא יגלה לעמו של אלהי ישראל''... ממשיכה הגמרא להקשות, אולי פורמאלית הוא לא עבר על השבועה, אך ייתכן שיצא מכך חילול ה', שהרי המטרוניתא חשבה שהוא אכן נשבע לה, והיא לכאורה לא ידעה את פרשנותו של רבי יוחנן לשבועה. עונה הגמרא שהוא סיפר לה מיד אחרי השבועה את הסברו זה, כך שהיא ידעה שהוא הולך לספר לכולם, ולא אמורה להיות מכך חילול ה' (יש להבין האם הסבר זה ''שכנע'' את אותה מטרוניתא...)
בהמשך מספרת הגמרא כי החולי הנ''ל תקף שוב את רבי יוחנן (ייתכן כי זהו המשך הסיפור הקודם):
רבי יוחנן כי חש בצפידנא עבד הכי בשבתא, ואיתסי.
כשחלה רבי יוחנן במחלת השיניים (צפידנא) בשבת, רקח את התרופה שלמד מאותה מטרוניתא ונתרפא.
ורבי יוחנן היכי עביד הכי?
מקשה הגמרא, כיצד נהג כך רבי יוחנן, והרי אסור לרקוח תרופות וגם אסור להשתמש בהם בשבת?
שאלה זו קצת קשה, לאור הפסק שלמדנו במשנה כי מותר לקחת תרופה לחולי שיניים בשבת. יש שאינם גורסים קטע זה בגמרא (רש''י), ויש המסבירים כי המשנה מדברת על מחלה קשה של חולי השיניים, ואילו רבי יוחנן חלה באופן קל במחלה, ולכן מקשים כיצד השתמש ברפואה למחלקה קלה בשבת (שיח יצחק).
אמר רב נחמן בר יצחק: שאני צפידנא, הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים.
מתרץ רב נחמן בן יצחק, כי מחלת שיניים זו עלולה להתפתח בהמשך למחלת מעיים קשה, ולכן צריך כבר לעצור אותה בשלב מוקדם כשהיא תוקפת את השיניים. כלומר, מותר לרקוח תרופה וכמובן גם לקחת אותה, אפילו אם כרגע המחלה לא קשה ולא מסוכנת, כאשר חס וחלילה עלולה להתפתח בהמשך לכדי מחלקה קשה ומסוכנת.
 

מהו המסר

למדנו היום פרק בהלכות תרופות בשבת. נלמד מכך שני מסרים:
1. התנהגותו של רבי יוחנן ביחס לשבועתו לאותה מטרוניתא עדיין משאירה בנו ''טעם לא טוב''. אפילו אם פורמאלית הוא נהג כשורה, אבל בכל אופן הוא הבטיח לה, היא הבינה בזמן אמיתי שהוא נשבע לה, ובסופו של דבר מפר את שבועתו בריש גלי. ניתן אולי לומר כי מטרתו הנעלה של רבי יוחנן למצוא תרופה למחלה כל כך קשה, גוברת על בעיות מוסריות מעין אלו (הרב סתיו).
2. תשובת רב נחמן מלמדת אותנו פרק חשוב בהלכות תרופות בשבת, אך פרק לא פחות חשוב לחיים בכלל. לפעמים אנו נתקלים במצב מסוים שאינו דורש התערבות דחופה ברגע זה, אך אם נבחן את התפתחויות העלולות לקרות בהמשך, נגלה כי יש חשש גדול להחמרה. ולכן, יש להקדים ולטפל בנושאים אלו בשלבים מוקדמים, ויפה שעה אחת קודם.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]