דיון תכליתי / רפי זברגר

יומא עג ע''א-ע''ב

הקדמה

הפרק שלנו עוסק בבגדי כהונה ובחלק מכלי המשכן. היום נתמקד באופן השאלה באורים ותומים הנמצא בחושן, אחד מארבעת בגדים ייחודיים של הכהן הגדול (חושן, אפוד, מעיל וציץ).
למדנו כי ניתן לשאול באורים ותומים רק לצורכי ציבור, ורק על ידי אנשי ציבור.
 

הנושא

נתאר מספר ''הנחיות'' לשואל באורים ותומים, מתוך ברייתא העוסקת בכך:
1. תנו רבנן: כיצד שואלין? השואל פניו כלפי נשאל, והנשאל פניו כלפי שכינה.
לפי הסברו של רש''י פני השואל כלפי הכהן הגדול, ופניו של הכהן הגדול כלפי החושן, מקום האורים ותומים, שהוא מקור התשובה לשאלה.
2. השואל אומר: וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ (שמואל א', ל', ח') , והנשאל אומר: כה אמר ה' עלה והצלח (וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל (שם)). רבי יהודה אומר: אין צריך לומר כה אמר ה' אלא עלה והצלח,
הברייתא מביאה דוגמא של שאלה של דוד באורים ותומים ותשובת הכהן על השאלה. אנו רואים שהכהן ''מתרגם'' את התשובה של האורים ותומים מהלשון של האורים ותומים לאותה ''שפה'' בה נשאל על ידי השואל (במקרה זה דוד המלך).
3. אין שואלין בקול – שנאמר (במדבר, כ''ז, כ''א) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:
לא צועקים ולא מרימים את הקול – שואלים בשקט ועד כמה שאפשר בנחת.
4. ולא מהרהר בלבו שנאמר (שם) וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' .
מן המילים לפני ה' לומדת הברייתא כי יש לשאול את השאלה בפה, ולא להרהר בה בלבו.
5. אין שואלין שני דברים כאחד, ואם שאל - אין מחזירין אלא אחד, ואין מחזירין לו אלא ראשון, שנאמר (שמואל א' כ''ג, י''א): הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר ה' יֵרֵד:
דוד הסתגר עם אנשיו בעיר קעילה ושאל באורים ותומים שתי שאלות בבת אחת: האם אנשי העיר יסגירו אותו לדוד, והאם שאול ירד ויילחם בו. תשובת האורים ותומים הייתה רק לשאלה אחת, האם ירד דוד. למרות שזו הייתה שאלתו השנייה של דוד, האורים ותומים ענו עליה, ולא על השאלה הראשונה כפי שנאמר בברייתא, מיד מקשה הגמרא על כך:
6. והא אמרת אין מחזירין אלא ראשון! - דוד שאל שלא כסדר, והחזירו לו כסדר. וכיון שידע ששאל שלא כסדר - חזר ושאל כסדר, שנאמר (שם, י''ב) וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר ה' יַסְגִּירוּ:
עונה הגמרא כי דוד הקדים את השאלה השניה להיות שאלתו הראשונה, והיה צריך לשאול קודם האם שאול ירד ויתקיף אותו, ולכן תשובת האורים ותומים הייתה על השאלה שהייתה צריכה להיות ראשונה, למרות שנשאלה בתור שאלה שנייה – דוד ירד ויתקיפו. ובאמת דוד הבין כי הוא טעה, ולכן חזר בפסוק הבא (י''ב) ושאל שוב את השאלה הראשונה (שהייתה צריכה להיות השאלה השנייה) האם יסגירו אותו אנשי קעילה וקיבל תשובה שאמנם יסגירו אותו.
7. ואם הוצרך הדבר לשנים - מחזירין לו שנים, שנאמר (שמואל א' ל', ח'): וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל:
למרות הכלל הקודם (אין לשאול את האורים ותומים שתי שאלות בבת אחת) מסייגת הברייתא וקובעת כי אם מדובר בשעת הדחק גדולה – מותר. הדוגמא המובאת לכך היא התקפת גדוד עמלק על העיר צקלג ואנשיה, שרפו את העיר ולקחו את בניה בשבי. השעה הייתה דחוקה (מחשש לבריחתו של האויב), וביקש דוד לדעת דבר ה', האם לצאת ולרדוף אותם אם לאו. במקרים כאלו מותר, ואולי אף צריך לשאול שתי שאלות יחדיו.
8. ואף על פי שגזירת נביא חוזרת, גזירת אורים ותומים - אינה חוזרת, שנאמר במשפט האורים.
לפעמים נבואה יכולה להתבטל, כמו שראינו בנבואת יונה על נינוה. וזאת כאשר חוזרים בתשובה, ואז "עוקרים" את הצורך בענישה. אבל, קובעת הברייתא, דברי אורים ותומים אינם חוזרים ומשתנים לעולם. הסיבה לכך כי כאן מדובר בשאלה מקומית עכשווית, כיצד לנהוג למעשה ולכן אין התשובה משתנה אף פעם.
9. ואין שואלין אלא למלך. מנא הני מילי? אמר רבי אבהו: דאמר קרא (במדבר כ''ז, כ''א): וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:
הוא - זה מלך, וכל [בני] ישראל אתו - זה משוח מלחמה, וכל העדה - זו סנהדרין.
למדנו בסופה של המשנה (ע''א:) ואין נשאלין אלא למלך, ולאב בית דין, ולמי שהציבור צריך בו. רבי אבהו מוכיח זאת מן הפסוק שהוזכר לעיל בסעיף 3. כי מדובר רק בשאלת מלך, או נשיא סנהדרין, או לכהן משוח מלחמה, כל זאת לצרכי ציבור בלבד.
 

מהו המסר

נלמד ונסיק מתוך גמרתנו, אשר דנה באופן השאלה אל האורים והתומים גם לדו שיח בין ''אנשים פשוטים'':
• נשתדל תמיד להביט בפני מי שאנו מדברים ומשוחחים עמו, וגם הצד שכנגד יביט לעינינו.
• רצוי לשקף את הצד השני, כפי שאנו מבינים אותו. (בדומה ל''תרגום'' הכהן הגדול את תשובת האורים ותומים).
• הדיבור שלנו צריך להיות ברור ומובן לצד השני:
o לדבר בקול, אך רצוי לא לצעוק.
o לא לחשוב כי יש דברים מובנים מאליהם (הרהור בלב) אלא להציג את כל הדברים לאשורם.
o לעסוק בנושא אחד, ורק לאחר מכן לעבוד לנושא שני. אין לערבב ולצרף מספר נושאים יחדיו.
o אם בכל אופן צד אחד צרף מספר נושאים, הרי שיש להשיב על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון.
• לשאול ולדון רק עם ''אנשים רלוונטיים''. אין לבזבז זמן בדיונים עקרים ולא תכליתיים. (רק אנשי ציבור שואלים באורים ותומים לצרכי ציבור בלבד).


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]