האם שאלו באורים ותומים בבית המקדש הראשון?
הרב דב קדרון
יומא עג ע"ב
בבית שני, כידוע, לא שרתה השכינה, לכן כותב הרמב"ם בקשר לאורים ותומים:
עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמנה בגדים ואף על פי שלא היו נשאלין בהן, ומפני מה לא היו שואלין בהן מפני שלא היתה שם רוח הקודש, וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו.
מדברי הרמב"ם ניתן להבין שבבית ראשון היו שואלים באורים ותומים, אולם ה"משך חכמה" (במדבר כז,כא, מובא בלקט ביאורי אגדות) כותב שלמרבה הפלא כשנתבונן בכתובים נראה שבתקופת השופטים ובימיהם של שאול ודוד עדיין שאלו באורים ותומים, אולם בתקופת בית המקדש הראשון לא מצאנו ששאלו בעת צרה או בעת מלחמה את האורים ותומים, אלא רק את הנביא, ויש להתבונן מדוע לא שאלו את האורים ותומים?
תשובתו היא שיש צורך בכהן שמדבר ברוח הקדש ושהשכינה שורה עליו, ולא היה כהן כזה בכל תקופת בית ראשון, חוץ מזכריהו, לכן רק לגביו נאמר בספר דברי הימים (ב כו,ה) שעוזיהו המלך התייעץ איתו: "וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת ה' הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים". זכריהו הכהן הגדול היה מדבר ברוח הקדש והשכינה הייתה שורה עליו, לכן בכל תקופת בית ראשון רק אצלו היה אפשר "לדרוש אלקים", כלומר לשאול באורים ותומים.
אמנם יש לציין שפרשנים אחרים מסבירים שאין הכוונה לאורים ותומים, אלא שזכריהו היה נביא והבין את מראות הנבואה.
