גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון א'ר"ע מדור "עלי הדף"
מסכת יומא
דף סז ע"א

האם בנוב וגבעון - כשלא הקריבו את השעיר הפנימי - היה שעיר המשתלח?

במשנה (סז.): "ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים". ובגמרא "איבעיא להו, אותן אברים מה הן בהנאה, רב ושמואל, חד אמר מותרין וחד אמר אסורין, מאן דאמר מותרין דכתיב 'במדבר' ("'ושלח את השעיר במדבר' [ויקרא טז, כב], וקרא יתירא הוא, למדרש שיהא הפקר כמדבר". רש"י), ומאן דאמר אסורין דכתיב 'גזירה' ("לשון חומר ואיסור". רש"י), ומאן דאמר אסורין האי 'מדבר' מאי עביד ליה, מיבעי ליה, לכדתניא 'המדברה' 'המדברה' 'במדבר' ("שלש מקראות בענין, 'לשלח אותו לעזאזל המדברה' [שם, י], 'ושלח ביד איש עתי המדברה' [שם, כא], 'ושלח את השעיר במדבר". רש"י) לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים".

הגאון ר' זאב וואלף נוססענבוים זצ"ל, רב ור"מ בעיר דראהביטש, מביא בספרו שו"ת 'זיו הלבנון' (סי' נג. נדפס בפיעטרקוב תרצ"א) את אשר אמר לו הרה"ק ר' פנחס מאוסטילא זי"ע הי"ד הערת חותנו כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע בדברי הגמרא הללו, דהנה, בנוב וגבעון היה למזבח דין במה גדולה (עי' זבחים קיב: רש"י ד"ה במת ציבור), ובדין במה גדולה ישנן שלש שיטות מה היה קרב שם (כמבואר במס' זבחים קיז.): לדעת ר' יהודה "כל שהציבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל", היינו, שכל הקרבנות בין של יחיד בין של ציבור קרבו בבמה גדולה; לדעת חכמים "כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל, וכאן וכאן ('בבמת ציבור ובבמת יחיד', רש"י) לא קרבו יחד אלא עולה ושלמים בלבד", ולשיטתם הקריבו שם את כל קרבנות הציבור, ושל יחיד הקריבו רק עולות ושלמים, אבל קרבנות חובה של יחיד כגון חטאת לא הקריבו, ולדעת ר' שמעון: "אף ציבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן". והוכיחו שם בתוס' (ד"ה רבי שמעון) מהמשך דברי הגמרא שם, שלפי רבי שמעון, אף מקרבנות ציבור לא הקריבו שם אלא עולות שקבוע להם זמן, אבל חטאות אף של ציבור, ואף אלו שקבוע להם זמן, לא הקריבו שמה, והעלו התוס' (שם): "ואם כן ביום הכיפורים לא קרבו צבור באהל מועד בנוב וגבעון לא פרים ולא שעירים כי אם תמידים" (באחרונים דנו לפי שיטת חכמים האם הקריב הכהן גדול את פר החטאת ביוה"כ בבמה גדולה, כי לפי שיטתן הקריבו בבמה גדולה ליחיד רק עולה ושלמים ולא חטאת. עי' 'משנה למלך' הל' קרבן פסח פ"א ה"ג; 'כלי חמדה' קונטרס מיד ולדורות סוף ספר במדבר אות יא; 'מקדש דוד' קדשים סי' כ אות א).

מעתה יש לדון אם בנוב וגבעון היה שעיר המשתלח, דהנה שנינו (מנחות כז.): "שני שעירי יום הכפורים מעכבין זה את זה", ולדעת רבי שמעון שלא הקריבו את שעיר החטאת ביוה"כ בנוב וגבעון, אם כן גם שעיר המשתלח לא היה שם, ואם כן איך עולה דברי הברייתא: "'המדברה' 'המדברה' 'במדבר' לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים", הלא בנוב ובגבעון לכאורה לא היה שעיר המשתלח כלל, התינח לדעת רבי יהודה שהקריבו את השעיר החי בנוב ובגבעון, וכן הוא לכאורה לדעת החכמים (כ"ה לפי דברי המשל"מ והמקדש דוד הנ"ל, ואילו לדעת הכלי חמדה - גם לחכמים לא הקריבו השעירים בבמה גדולה, ויעו"ש בדבריו), אולם, לשיטת רבי שמעון דברי הברייתא צריכים ביאור.

ואמר הרה"ק ר"פ מאוסטילא זצ"ל ליישב, דברייתא זו מקורה בספרא, וסתם ספרא רבי יהודה הוא, ולרבי יהודה אכן הקריבו כל הקרבנות ביוה"כ - כולל גם החטאות, ונמצא שהקריבו את השעיר החי, ושפיר עשו גם את השעיר המשתלח. גם יש לציין שבסוגייתנו אכן מוכח שלא כו"ע סוברים כברייתא זו, כי למ"ד שאברי השעיר מותרים בהנאה ויליף להו ממה שנאמר 'במדבר', אין לנו קרא יתירא גם לנוב וגבעון.

ואמנם מצינו להערה זו בספר 'גבורות ארי' (לבעל השאגת אריה זצ"ל) בסוגיין, כשדן אליבא דרבי שמעון שלא הקריבו בבמת ציבור כי אם קרבנות ציבור שהן עולות שקבוע להן זמן, ואילו חטאת - גם בקבוע להם זמן לא הקריבו, "חד מדבר לרבות נוב וגבעון למה לי, דהא על כרחך שעיר של שם לא קרב שם, ממילא שעיר המשתלח נמי לא היה, וכדתנן פ"ג דמנחות (כז.) ב' שעירי יוה"כ מעכבין זה את זה'.

ובתוך דבריו רצה ליישב: "דהני מילי דמעכבין זה את זה, היכא דמחויב להביא שניהם, כגון בשעת איסור הבמות, אבל בשעת היתר הבמות, דאי אפשר להקריב של שם, מביא של עזאזל לחוד, ומתודה עליו ומשלחו", ברם הביא נגד זה הוכחות שונות שאין לחלק כן, וגם כשאי אפשר להקריב את השעיר לשם אינו מביא של עזאזל, והסיק בסוף דבריו, כי אכן לרבי שמעון מיותר מהאי 'במדבר' ילפינן שמותר בהנאה.

והנה מה ששלל ב'גבורות ארי' בגדרי הדין של 'שני שעירי יום הכיפורים מעכבין זה את זה', מצינו בספר 'מצפה איתן' (שבועות ח:) שהעלה בשיטת התוס' (ד"ה לטומאה) "דסבירא להו, דדוקא היכא דאיתנהו לתרוייהו לא יקרב זה בלא זה, אבל היכא דליכא אין מעכב אותו", ולפי זה אתי שפיר שבנוב וגבעון היה שייך שפיר שעיר המשתלח, כי היות שלא היה כלל שעיר לה', לא נאמר בכי האי גוונא 'שעירי יוה"כ מעכבים זה את זה' [וכן כתב ב'אמבוהא דספרי' (בהעלותך דף קמא)].

עוד העלה בזה ה'כלי חמדה' (שם), על פי מה שכתב בספר 'מעיין החכמה' (על המצוות מו, א) בדעת הרמב"ם והתוס' (הנ"ל), שמה ששנינו: 'שני שעירי יוה"כ מעכבים זה את זה', היינו, שהשעיר המשתלח מעכב את השעיר הפנימי, וכאשר אין שעיר המשתלח אי אפשר להקריב את שעיר הפנימי, אולם השעיר הפנימי אינו מעכב את שעיר המשתלח, וגם אם אין שעיר הפנימי מביאים את השעיר המשתלח, ולפי זה מיושבת היטב הברייתא שלפנינו, כי אכן שעיר המשתלח היה נוהג גם בנוב וגבעון - הגם שלא הקריבו את השעיר הפנימי, כי אין השעיר הפנימי מעכב את השעיר המשתלח.